רוב מחפשי האהבה אינם מבינים את ההבדל בין התאהבות ובין אהבה אמיתית שמתעצמת לאורך זמן. גל אלמוג מתפייט על סוגיית מה זאת אהבה, מנסה לדייק בניסוחיה – "רֶגֶשׁ שֶׁמִּתְעוֹפֵף", רֶצֶף אֶחָד כְּמוֹ גַּל וְאַדְוָה", ויש לו הרבה "לב" ("מתערטל", "שאינו מתעייף", "פרפרים בלב"), ואחרי הכל, נע בין הרגשה ("נדמה לי") לבין מה שאומרים עליה, ועדיין ממתין לתשובה.
המוסיקה מחזירה להלחנה הסימטרית, כאילו הכל מכוון לאסתטיקה הפואטית, השירה שמתחלקת בין רעות יהודאי לגל אלמוג, נמצאת באזורי הרומנטיקה הנאיבית, בסולם צנוע, במנגינה יפה שאיפיינה שירים של פעם של פעם, בעיבוד אקוסטי אולד סקול.
יש שיגידו: נשמע אנכרוניזם בעידן שלנו. יש שיתרפקו בגעגועים על ניחוחות המוסיקה הישראלית מפעם בשירתה הפשוטה הצנועה של רעות יהודאי. לזכותו של גל אלמוג ייאמר, שהוא לא מנסה להיות משהו אחר, נועז בבחירה שלו לשיר למרות קולו הלא מהוקצע, מקפיד על הרמוניה יפה, מחבר קולו לקולה של רעות כדי ליצר יופי ראשוני טהור שנוגע במהות שאלת האהבה.
גל אלמוג נדמה לי שזו אהבה
רֶגֶשׁ שֶׁמִּתְעוֹפֵף/ לֵב שֶׁאֵינוֹ מִתְעַיֵּף,
גּוּף שֶׁפִּתְאוֹם הוֹפֵךְ לִלְּהָבָה/ נִדְמֶה לִי שֶׁזֹּאת אַהֲבָה.
רֶגֶשׁ שֶׁמִּשְׁתּוֹלֵל/ לֵב שֶׁפִּתְאוֹם מִתְעַרְטֵל,
רֶצֶף אֶחָד כְּמוֹ גַּל וְאַדְוָה/ נִדְמֶה לִי שֶׁזֹּאת אַהֲבָה.
אֵיךְ הַיָּמִים חוֹמְקִים בְּלִי לָשׁוּב/ הַזְּמַן לֹא מַמְתִּין לִתְּשׁוּבָה,
מָה שֶׁנִּשְׁאַר הוּא מָה שֶׁחָשׁוּב/ נִדְמֶה לִי שֶׁזֹּאת אַהֲבָה.
רֹאשׁ שֶׁפִּתְאוֹם סוֹבֵב/ אֶל מִין חִיּוּךְ מְלָּבֶּב,
אֵין הִגָּיוֹן וְאֵין מַחְשָׁבָה/ נִדְמֶה לִי שֶׁזֹּאת אָהֲבָה.
יֵשׁ פַּרְפַּרִים בַּלֵּב/ אוֹשֶׁר פּוֹרֵץ מִכְּאֵב,
כְּשֶׁהַחִיּוּךְ הוֹפֵךְ לַתִּקְוָה/ נִדְמֶה לִי שֶׁזֹּאת אָהֲבָה.
אֵיךְ הַיָּמִים חוֹמְקִים בְּלִי לָשׁוּב/ הַזְּמַן לֹא מַמְתִּין לִתְּשׁוּבָה,
מָה שֶׁנִּשְׁאַר הוּא מָה שֶׁחָשׁוּב/ אוֹמְרִים לִי שֶׁזֹּאת אַהֲבָה.
