“This Is What You Get” של Garden City Movement הוא שיר שמצליב אלטרנטיב־רוק, פולק־רוק בסגנון שנות ה־70 והרמוניות מהודקות, עם טון פוליטי־אישי שקט אך טעון. השיר עוסק בתיוג האדם לפי זהותו, (לאומיותו, דתו ,וכו'). “We are not a flag, nor a fight… We are not a name you cast aside.” כלומר: הם לא סמל, לא אידיאולוגיה, לא מספרים – אלא אנשים אמיתיים. הדוברים מסרבים להיות מזוהים עם גוש פוליטי/לאומי או עם מאבק שמעוות את מי שהם.
"We are not a name you cast aside" אנחנו לא עוד “כינוי” שתייגתם ופירקתם מחשיבות. זהו משפט מפתח: הדובר מתנגד לדה־הומניזציה, למחיקה של קבוצות או יחידים
“This is what you get,/ Lost in your echo, losing your grip” – הממסד/האדם שמדחיק אותם – מאבד שליטה. הוא שומע רק את “ההד” של עצמו. זוהי ביקורת על קיבעון מחשבתי, על חוסר יכולת להקשיב.
“And the more you ignore us, the closer we get” משפט מחאה – התעלמות אינה מעלימה אותנו — היא מעצימה את קולנו.
“They just draw their lines, build our walls” – הם הממסד, החברה, בעלי הכוח מסמנים גבולות, יוצרים הפרדות., “Decide the fate of who we are”, הם מכתיבים זהות מבחוץ, ללא הקשבה או הבנה.
“They don’t take a look through the name,/ We are not to blame” – שוב מוטיב של שמות, תיוגים. הדוברים מסרבים לשאת אשמה שהודבקה להם.
החלק המעודן והחלומי: “Living our dreams, leaving the past for the rest…” זהו רגע של שחרור חתירה לעתיד אחר, תוך נטישה של הכבלים שהוטלו עליהם, ואז – הבית האחרון מחמיר את המסר:
“Lost in your airwaves, silenced by guilt” כעת זה לא רק ההד של עצמם אלא גם אשמה משתקת את הצד המדכא. השתיקה כבר אינה עוצמה אלא כשל מוסרי.
“That’s what we hate” – עובר מ“you hate” ל“we hate” – הפזמון מתהפך. הדוברים מסמנים את הגבולות שלהם.
השיר פועל על שני צירים: הפוליטי־חברתי שאומר זהות, שייכות, דחיקה לשוליים וחוסר ייצוג (דור צעיר, פעילי מחאה), הפנימי־אישי – הרגשה של אדם שלא מקשיבים לו, שותפים שלא רואים אותו, חברה שלא מבינה אותו, הורה מתעלם, בן זוג מזלזל. השפה המופשטת מאפשרת הזדהות רחבה.
Garden City Movement שרים בהרמוניות קוליות עדינות, צליל אקוסטי-חשמלי, מידטמפו מדויק, מבנה שכבות שמזכיר משהו בין סיימון וגרפונקל ולהקת "אמריקה" אבל עם טביעת יד אלטרנטיבית עדינה הצמד יוני שרוני ורועי אביטל משתמש באסתטיקה של פולק־רוק מסורתי אך עם מודרניות אינדית רגשית, פתוחה, אוורירית. זהו שיר עדין מבחינה מוזיקלית אבל נחוש מבחינה רעיונית. הוא אינו זועק אלא מציב גבול מתמשך: התעלמות אינה מעלימה – היא מחזקת. שיר יפהפה שראוי להפצה אוניברסאלית.
גרדן סיטי מובמנט This Is What You Get
Verse 1
We are not a flag, nor a fight,
But voices heard in the fading light
We are not a name you cast aside,
Not the ones you hide.
Chorus
This is what you get,
Lost in your echo, losing your grip.
That’s what you hate,
And the more you ignore us, the closer we get.
Don’t ever, ever forget.
Verse 2
They just draw their lines, build our walls,
Decide the fate of who we are.
They don’t take a look through the name,
We are not to blame.
Chorus
This is what you get,
Lost in your echo, losing your grip.
That’s what you hate,
And the more you ignore us, the closer we get.
Don’t ever, ever forget.
C part
And never ever forget..
Living our dreams, leaving the past
For the rest..
And the more you ignore us, the more we're in this-
Final Chorus
-is what you get,
Lost in your airwaves, silenced by guilt.
That’s what we hate,
And the more you ignore us,
the closer we get.
Don’t ever, ever forget.
