המילה “בבל” קשורה לשורש “בלל”, כלומר ערבוב או בלבול. סיפור מגדל בבל מסמל את תחילת הפירוד האנושי לשפות ולעמים שונים, ואת הבלבול שנוצר כתוצאה מכך. דודי לוי שר את האנדרלמוסיה התודעתית המשתלטת עלינו בשיר שמתיישב על מסלול דכדוך מעיק. חוסר יכולת להבחין בין טוב לרע עשוי לנבוע ממצבים של בלבול מוסרי, בהם האדם מוצף בקונפליקטים מוסריים מורכבים ולא מסוגל לקבל החלטה ברורה על מה נכון ומה שגוי, מה שעלול להוביל להוביל לפעולות בלתי מוסריות או לכישלון לפעול בצורה אתית.
למרות המועקה נוכח הכאוס ("השקר כבר נמצא בכל פינה") , לוי מעניק לתובנה לחן וקצב שנותנים לשיר זרימה ענוגה, שמקהה את התחושה של חוסר מוצא. יש בשיר הזה יותר השתתפות בצער על המציאות הכאוטית מאשר זעם של מחאה. מבחינתו של לוי – תחושת אמת. בהערת סוגריים כדאי להוסיף שהמוסיקה הישראלית חסרה בימים אלה אמני מחאה נוקבים, כמו גם רוק של זעם וכאב שיהדהד עד מרומי מגדל בבל.
**** דודי לוי: המילים האלו שמיוחסות למארק טווין הדהדו בתוכי חודשים רבים לפני ש״מגדל בבל״ החל להכתב. מילים הן רק עטיפה שמחזיקה בתוכה משהו גדול יותר והיום רוב המילים ריקות, הכל ענין של פוזיציה, אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא ואיפה האמת נמצאת ואם בכלל יש כזאת. אנחנו מותקפים מכל עבר בסיפורי מעשיות והגיבורים הגדולים של ילדותי כמו אריק קלפטון ורוג'ר ווטרס מגבשים את עמדתם מהטיק טוק או מבקבוק האלכוהול".
דודי לוי מגדל בבל
השמים כבדים/ כשהלב כואב/ המילים ריקות
אני יודע/ עצבות מושכת עצבות
זה לא בין אור לחושך/ זאת מלחמה בין אור לצל
הריצה למעלה/ במגדל גבוה/ אין שביל עוקף/ מבפנים החוצה
תחושה מושכת תחושה/מזה רק מחמיר כשרע לי
המלחמה בין אור לצל
בזמן שהאמת נועלת נעליים/ השקר כבר נמצא בכל פינה
במגדל בבל שכמו נוגע בשמים
טוב הוא לא טוב/ ורע הוא לא רע
אין לאן ללכת/ יש לנו בית/ כשאנחנו יחד/ יש שפה אחת
רכות מושכת רכות/ תמיד זה בתוכנו/ המלחמה בין אור לצל
בזמן שהאמת נועלת נעליים/ השקר כבר נמצא בכל פינה
במגדל בבל שכמו נוגע בשמים
טוב הוא לא טוב/ ורע הוא לא רע
