דוד חברון חוזר למושב. הוא מתקשה להסתגל לשינויים של השתלטות הבטון על הטבע, למעשה השתלטות הניכור על האדם. השריפות, הכפר שנגמר, המחסומים, יוקר המחיה – כל אלה משפיעים על החיים ועל המחיר שמשלמים, שהוא משלם. השביל בו ילדים הולכים מזוהה עם הכפר, וההליכה למרחקים אומרת – עזיבה. חברון מנפץ הכל לכל הכיוונים. העיור משתלט על הטבע, ואם תרצו גם המצב הפוליטי מרומז בטקסט.
דוד חברון שר את התחושה בטון כמו נואש אפוף צער, במנגינה ובעיבוד שמתכתבים חזק עם התחושה. בלדת הרוק הזו מכילה את הגעגועים והאכזבה באשר לקשר שבין השינויים לנפש. הברזל בנשמה נצרב בשיר הזה גם בסולו הגיטרה של אבי סינגולדה.

דוד חברון בטון באדמה

נסעתי למושב ומשהו בי פתאום נצרב/ גיצים במקום עצים עשן נראה למרחקים.
עלים מתעופפים/ חתולים מייללים/ היכן האדמה ומה עשינו מה?
בטון באדמה/ ברזל בנשמה/ איפה העצים/ אתם…
עשבים שוטים/ עליתי יחף לגבעה להסתכל
ילדים קטנים הולכים בשביל למרחקים/ הולכים ומחפשים/ לפרוח בגנים
היכן השדרה ומה עשינו מה?
בטון באדמה/ ברזל בנשמה/ איפה הגנים/ אתם…
עשבים שוטים/ בטון באדמה/ ברזל בנשמה/ איפה הגנים
אתם… עשבים שוטים
הגעתי למחסום, האם אפשר שכפר נגמר?/ שמעתי את ההד ומשהו בתוכי נשב
בטון באדמה/ ברזל בנשמה/ איפה הפרחים/ אתם…
עשבים שוטים/ בטון באדמה/ ברזל בנשמה/ איפה הילדים
אתם… עשבים שוטים/ בלוקים אפורים/ עשן באישונים
יוקר המחיה ויוקר שנהיה

דוד חברון – שמע קולך