דורון רפאלי שר אדם שנקלע לחרדה ומצוקה, שנתגלה אצלו סרטן. מבחינת  רפאלי, המוסיקאי ואיש כלי ההקשה – מדובר בסיפור אמיתי. מבחינת המאזין שאינו מכיר את הסיפור, זהו מידע חוץ שירי (שאינו קיים בשיר). הוא  נחשף לעירוב של רגש ותובנות הנוגע במצבים של סף יאוש והתפקחות של תקווה. השיר אינו חף מקלישאות כ"תסתכל לחיים ישר בעיניים", גם "קפוץ אל המים". רפאלי ניסה לחרוז את מצוקתו, אבל יצא שיר חסר מקוריות, אף נדוש.
המוסיקה היא בלדת רוק, מנגינה פשוטה, גיטרת בלוז, שירה רגשנית ופזמון שנשמע כהימנון למיואש ("אל תפחד כשנופלים השמיים"). בשירים אישיים כבר לא מחפשים זמרים מבטן ולידה.  צורת ההבעה היא שקובעת, ורפאלי משכנע שפיו וליבו שווים.  מצד שני – השיר כשלעצמו, מנגינה ועיבוד,  אינו מהייחודיים שלו, מסוג המוסיקה ששמעתי  ב"בית אבא", האלבום האקלקטי שהוציא לפני כשנה. לא תמיד הרצון העז להביע רחשים פנימיים חזקים מוליד  תוצאה אולטימטיבית, גם אם הרגש הגואה מוביל אותך ליצירה.

רעש עשן, צפיפות בגולגולת/ אין לי מנוח, אין בי יכולת
להבדיל למיין, בין הטוב והרע/ להשלים לקבל את המפלה

זה שם זה בוער זה קיים זה כואב/ הכדור משחק לי עם דופק הלב
איפה היייתי לאן עוד אלך/ מחפש את הקיר, את הקיר התומך

תסתכל לחיים ישר בעיניים/ מלא ת'ריאות באוויר, קפוץ אל המים
אל תפחד כשנופלים השמים/ אלוהים מצלצל רק פעמיים

חומה נבנתה כאן קרוב מול עיני/ החיים התמלאו במה יהיה ואולי
זה הכאן ועכשיו שדופק עם מונה/ הקולות שבראש צועקים ואין מענה

תסתכל לחיים ישר בעיניים/ מלא ת'ריאות באוויר, קפוץ אל המים
אל תפחד כשנופלים השמים/ אלוהים תסתכל!

אני חי ת'חיים, פוקח עיניים/ עם כל האוויר בריאות, שוחה כבר במים
לא מפחד גם כשנפלו השמים/ רק תבואי אתי, זה הכי טוב בשניים