את הקול הפנימי שלך – רק אתה שומע. אי אפשר תמיד לתעד אותו, אבל אתה שומע אותו בבהירות. הוא בוקע ממך בסמכותיות . יש בו מימד אינטואיטיבי, משהו המנותק מנסיבות של מקום וזמן. הקול הפנימי הוא סוג של התגלות. הוא דובר אליך בשוויון נפש . הוא מתעלם מניגוד אינטרסים, ולא אכפת לו אם אתה מקשיב ואם תציית. הוא מדבר אליך לא כמו מי שזורק לך חבל, אלא לעיתים כמו החבל עצמו.
דותן מושונוב תיעד אותו מוסיקלית. המננגינה הנוגה והטון המלנכולי נעים על מסלול אמצע של הרדיו המתיידד בדרכים. תוגתו משיבה משבים נוחים, מלטפים, מרגיעים, בטח לא טראומטיים.
 מושונוב נוגע בקולו בקול הפנימי שמטפס כדי להמחיש את הכוונה שבחיבור. באמצעות הקצב המתגבר – המפגש ביניהם חושף תחושות ברמת אמינות גבוהה, שמתורגמות לפופ משובח.

כל שנה הדרך מתפתלת/ מתפזרות כל התשובות.
בכל פעם שנפתחת  דלת/ חוזרות השאלות.
בלילות קורא לי קול/ אולי לשנות?
בימים קורא לי קול/ פשוט לנסות.
כבר שנים קורא לי קול/ אל תפחד ליפול/ השנה אני יכול.
כל שנה נושאת אותי הרוח/ כמו מי נהר לים רחב.
בכל פעם שהלב פתוח/ זה הזמן עכשיו.
בלילות קורא לי קול/ אולי לשנות?
בימים קורא לי קול/ פשוט לנסות.
כבר שנים קורא קול/ אל תפחד ליפול/ השנה אני יכול.
קורא לי קול…