דליה גורסון שרה הזדהות נוסטלגית, בטון רווי רוך, עם דמות של אדם פשוט ש"גבורתו" היא דווקא בשגרה, בזיכרונות ובקשר העמוק אל הים ואל חייו. השיר מציג את הדייג כדמות צנועה, קטנה בממדיה, אך גדולה בעולמה הפנימי.
"איש קטן / סירה גדולה / חכה ביד / בעומק ים כחול" זו שורה שמציבה את הניגוד בין האדם הקטן לבין הטבע העצום – הים, הסירה, העומק. זהו ניגוד שמדגיש גם ענווה, גם חכמה שקטה, וגם קיום בסיסי, קבוע, מחזורי.
הדייג הוא אדם הפועל מתוך שגרה יומיומית, נושא עולם עצום של זיכרונות, מי שמכיר את הטבע לעומקו, מי שמתקיים ברצף של אותו יום "שנים חולפות, אותו מצב"
הים מוצג כמראה לנפשו של הדייג: – "עיניו הן ים / דמעות תכולות / ראו סופות", עיניו תכולות כמו המים, ו"סופות" שראה בחייו (המטאפוריות או הממשיות) נרשמות בתוכן.
הים הופך לסמל של ניסיון חיים, יציבות בתוך אי־יציבות, סיפורים שהצטברו, געגועים. הנשימה שלו מתמזגת בקצב הטבע כאילו הוא עצמו חלק מן הים- "נשמותיו כקצב גל"
"דייג עמוס אגדות / סיפורים, הרפתקאות / ראה את הים על כל גווניו" הדייג הופך ממי שנראה "איש קטן" למי שנושא תוכן גדול.. האגדות וההרפתקאות אינן נאמרות בפירוט הן נשארות באוויר, פתוחות לדמיון של המאזין.
זה מעניק לדמות עומק מיתי: אדם פשוט, כמעט אנונימי, שדווקא הוא נושא איתו עולם שלם של זיכרונות והרפתקאות.
"ימים עוברים / חיים שלמים / עוברים תחתיו / וכלום לא משתנה" שגרה הנמשכת עשרות שנים, שבה הדייג קבוע במקום, אבל חייו עוברים כמו הגלים שחוזרים שוב ושוב, אבל "במבטו נותר חלל של געגוע"
הדבר יוצר תחושה של נוסטלגיה: הדייג לא רק מתרפק על עברו, אלא גם חי בו. הגעגוע הוא לאו דווקא למשהו מוגדר: אלו יכולים להיות נעוריו, הזמן שחלף, או פשוט – לעולם שהיה פעם רחב ופתוח יותר.
"איש קטן / סירה גדולה / חכה ביד מודה על הכול" – זוהי נקודת היישוב הפנימית. הדייג, עם כל הניסיון, הכאב, הגעגוע, הסבל והיופי שראה, מודה על מה שהיה. ההודיה מסמלת השלמה, קבלה, פיוס עם החיים: הוא אינו מתחרט, אינו נלחם – הוא מודה.
את השיר מגישה דליה גורסון ברכות מופנמת, במנגינה ובהרמוניה נוגים בטון רך הטון הזה מדגיש: צניעות,עצב מתון שנושא בתוכו חמלה, רוך שנובע מהבנה עמוקה של החיים. זו אינה דרמה גדולה אלא עדינות שמקורה בהזדהות מתוך פרספקטיבה לירית מופלאה שמציגה את הדייג כדמות כמעט אוניברסלית, אדם שמביט אחורה בחייו, יודע את הים (ואת עצמו) בכל מצבי מזג האוויר, ושבסוף, בוחר להודות.
דליה גורסון דייג צילום קליפ ועריכה – יאיר קווה
איש קטן
סירה גדולה
חכה ביד
בעומק ים כחול
עיניו הן ים
דמעות תכולות
ראו סופות
באמצע ים גדול
דייג עמוס אגדות
סיפורים, הרפתקאות
ראה את הים על כל גווניו
שנים חולפות, אותו מצב
איש קטן
סירה גדולה
חכה ביד
בעומק ים כחול
ימים עוברים,
חיים שלמים
עוברים תחתיו
וכלום לא משתנה
נשמותיו כקצב גל
במבטו נותר חלל
של געגוע
דייג עמוס אגדות
סיפורים, הרפתקאות
ראה את הים על כל גווניו
שנים חולפות, אותו מצב
איש קטן
סירה גדולה
חכה ביד
בעומק ים כחול
דייג עמוס אגדות
סיפורים, הרפתקאות
ראה את הים על כל גווניו
שנים חולפות, אותו מצב
איש קטן
סירה גדולה
חכה ביד
מודה על הכול
