מה מחפשים שני יוצרים זה אצל זה, כשהם מחליטים לאחד קולות לאלבום משותף? אחרי שישה שירים באי.פי של דניאל סלומון ואדם בן אמיתי אני מצליח לעלות על נקודות החיבור ביניהם. ראשים מדברים, לבבות מרגישים. סלומון כינה את האלבום: "מכתב מעולמנו הפנימי, נתח מליבנו". בן אמיתי הסביר את החיבור ב"שנינו חיפשנו לתת ביטוי לאהבה הגדולה שלנו למלודיות מפותלות, צבעים אפלים של נגינה והפקה וטקסטים אישיים".
"אל תדאג" פותח בשיר לוטף ועוטף במעט מילים, בעיקר במוסיקה – על איך להשתחרר מדאגות ולחיות חיים מתוך תחושת ביטחון ואהבה.המוסיקה מחברת את הקולות, סלומון שכמעט לוחש את מילות העידוד, בן אמיתי בקול גבוה שמזכיר את אביתר בנאי. המלודיה וההרמוניה הקולית מנתבות את השיר לנתיב אמצע נעים שהוא יותר רגש מאשר שכל. רגעים של התרוממות רוח, בשיר לא מורכב, אבל שמייצר את משב הרוח המרגיע. הלבבות נפגשים.
מהות הביחד ביחסים בינו ובינה בשיר "אותו הים" מואצת לנתיב מרכזי בקצב ובמנגינה מתיידדים בדימויים של ים בקולות המעניקים למנגינה זרימה מלודית יפה. מורידים הילוך ל"מעגלים" – על מסלולי חיים מהשכונה ובית הספר דרך נישואין, גירושין ועד זקנה, שהמאחד ביניהם הוא לב שנשבר. בלדה לפסנתר ולכלי מיתר מפרספקטיבה של געגועים לתחנות החיים שמועצמת בסיעור קולות לקראת סיומה.
קו התוגה המלנכולי אופף את "את עיני", שנפתח בשירתו הרגישה של בן אמיתי. שיר על זיכרון אהבה, התפקחות ממנו, געגועים והשלמה. הקולות נישאים על מלודיה נוגה וענוגה שנעטפת בעיבוד לכלי מיתר, לווית עצב נוגעת ומגעת, וזה מתפתח כיצירה מהסוג הקלאסי. שיר רגש מרטיט.
"מים על פרפר" הוא עוד הרמוניה לירית מופלאה אישית שאומר: "איכשהו תמיד ידעתי שאני לבד/ זה לא כזה סיפור/ איכשהו תמיד ידעתי שאני לבד/ ואין איש שרוצה, להיות כאן בקצה/ קופץ מראש ההר, למטה לנהר/ נשטף ולא נשבר/ כמו מים על פרפר". מסוג המנגינות שיופיין אנו ידוע, מוגש בשירה משותפת נוגה וענוגה.
"עוד יבוא" בסיום נפתח בטון נמוך לא מלוטש ובמקצב שלושה רבעים – על ציפיה מייאשת ל"משהו אחר" ובקשה לשרוד ששר דניאל סלומון בקול גבוה – "תן לי את הכוח לצוף על המים/ ותן לי לקחת אוויר/ תן לי לפקוח את שתי העיניים/ לראות שיש מה להפסיד".
יש באלבום של סלומון את בן אמיתי שילוב של תחושות כנות המתורגמת להרמוניות, שמתנקזות לקו תוגה של ראש ולב החוברים למוסיקה אותנטית.
