השיר הוא רגע של התייחדות אישית מתפעמת במעבה יער קסום. דניאל קורן  מצליח לטפס לספירה מוסיקלית שמימית  בגן העדן שלו. הטקסט די כחוש. איילות, שלווה. ציפורים (לוחשות סוד), יופי בלתי ידוע ומשפט אחד  פיוטי ומיוחד: "אנשי כל הכיוונים מתכנסים בתוכי". את השלווה והרוגע המונומנטליים הפך  קורן למהלך מוסיקלי מסתורי ומכושף. הלחש של הפתיחה שהופך לטון גבוה (פלסט)  ומתכוון נעטף בתזמור עשיר יפהפה, שמשדר את עומק החוויה העילאית הנוסקת להתרוממות רוח דרמטית חדפעמית. דניאל קורן רקם ושזר בצלילים את התחושה והעניק לסיטואציה את עומק ההרמוניה הנפשית והתחושה השמימית. נדיר ביופיו.

הולך בין האילות/ ולא מעיר אף אחת/ הולך בין האילות
אני קליל קליל קליל
רוח בין העצים/ חושפת שביל ועוד שביל
הולך בין האיילות
אני שלווה אני שלווה (איזה וויב)/ ציפורים קטנות לוחשות לי סוד
נראה לי שהבנתי, ואם כן אז איזה יופי/ תפתח תפתח
ועפות חיש קל לאיש הבא
אנשי כל הכיוונים/ מתכנסים ברוחי/ יש פה את כל הצבעים
יש עולם.
ציפורים קטנות לוחשות לי סוד/ נראה לי שהבנתי, ואם כן אז איזה יופי
תפתח תפתח/ ועפות חיש קל לאיש הבא/ האיילות מעמיקות את שנתן
עלי כותרת מכסים את השמיים