ארז לב ארי והחליפות שלו אמנם אירחו את רוחו אריס סאן באלבום האחרון שלהם, אבל במופע ההשקה היתה תחושה שהיא (הרוח) לא הגיעה במשבים עזים, למרות שרוב השירים מהאלבום נכנסו. אני יכול להבין את ארז לב ארי והחליפות: אלבום אחד לא יכול למלא הופעה. חוץ מזה: אתה לא יכול לעשות ערב על טהרת המוסיקה היוונית, כשקוראים לך ארז לב ארי.
תזכורת: אריס סאן הטביע חותמו בתרבות המוסיקלית המקומית – בסגנון פריטה בגיטרה חשמלית שהזכיר את צליל הבוזוקי. הוא שימש השראה ומקור חיקוי לדור של גיטריסטים שניגנו פופ ורוק בהשפעה ים-תיכונית. סאן היה זמר מועדוני לילה. לא ענק זמר יווני. לא אחד מנציגי הרבטיקו של המוסיקה היוונית בישראל. אבל הנגינה שלו בגיטרה (צליל דמוי בוזוקי) היתה משהו מיוחד. זה מה שהכי תפס. היה לו צליל שהיווה תעודת הכניסה לפנתיאון של ענקי הגיטריסטים שניגנו במקומותינו.
לב ארי הלך על הצדעה לז'אנר ולסגנון יותר מאשר הזדהות אישית. בביקורת על האלבום כתבתי: "כשאתה מחבר מילים חדשות ללהיט עממי ישן, סימן שמשהו כאן תפס לך את הלב. זה יותר מאשר סתם קאבר. מצד שני: לב ארי. הוא לא התכוון להתעמק. המטרה היתה יותר להתרפק על העממי ועל הצליל החשמלי של פעם. מבחינת יצירתו הכוללת – זה נשמע כנטילת חופשה ים תיכונית נוסטלגית כיפית, שמסתיימת במסיבת הסיום של "סלט בוזוקי" אינסטרומנטלי טרי ורענן. גם בהופעה הקטע הזה הגיע לפני ההדרן. התברר כי ארז לב ארי לא התאהב דווקא במוסיקה היוונית של אריס סאן כמו שהוא נדלק על החשמלית שלו, כדי לחבר אותה למוסיקה המקורית שלו באוריינטציה של רוק ים תיכוני מודרני. לב ארי מתחבר לסאן מתוך המניעים האומנותיים שלו, ולא כדי לעשות לו קאברים. זהו בפרוש פרויקט של השראה על בסיס הזיכרון הגואה. מבחינה זו אריס סאן אכן נטמע בערב של בן ארי בין שירים "נחום" וציונה", "עפיפון ברוח", "את חירותי", "מה אעשה". המופע הוא לכן סלט הומוגני של שירי אריס סאן בגרסאות עבריות חדשות ומבחר מלהיטיו של לב ארי בעיבודים עשירים בשיתוף פטריק סבג. למעשה הערב הוא מעין המשך ל"כתמים של תרבות" ששמעתי לפני שנתיים גם כן ב"זאפה ת"א", מופע שהסתיים אף הוא בעיבוד רוק אוריינטאלי סוחף ל"ליבבתיני". גם הפעם כמו אז – ארז לב ארי וההרכב שלו שמרו אמונים לקו האומנותי שלהם, לא סטארים, שירה ענוגה ומאופקת בטון אחיד, לא עודפי כריזמה וחנופות, לא אורחים אטרקטיביים. תן למוסיקה לדבר. תן לאישיות הצנועה להקרין, תן למוסיקה העשירה לענג. ממשיך להיות אחד הרוקרים האותנטיים במקומותינו.
שירים: רוחות, די לי, האורח, דאם דאם, צדק, בסוף היום, לא אחד מאלה, עפיפון ברוח, צליל הליל, רחוב הימאים, נחום וציונה, אנה אפנה, את חירותי, סלט בוזוקי, מה אעשה, צל כבד, לבבתיני
נגנים: רן שמעוני – תופים, איתי זנגי – גיטרה, עמוס פרידמן – בס, פטריק סבג – קלידים ומחשב
צילומים: מרגלית חרסונסקי
די לי
עפיפון ברוח
את חירותי
סלט בוזוקי
דאם דאם
