ביקורת מוסיקה היא  לרוב עיסוק עקר בהגדרות סגנוניות. כשאני שומע "בלונד רדהד", אני מבין כמה  זה מיותר. אמרו "אלטרנטיב רוק". "דרים פופ". ארט פופ. אמרו. אלו אגב הגדרות שכיחות כשמדברים על השלישייה. הרחבת השכלה? ממש לא. תבואו מוכנים עם השירים, תנו לאווירה לעטוף ולצלילים אתכם.
לא יודע היכן הקהל שהצטופף בבארבי התחיל איתם. באלבום "23", ב – Misery Is A Butterfly של 2004, ב- Penny Sparkle של 2010 או האלבום האחרון Barragán, שלא זכה תמיד לביקורות המהללות שהלהקה התרגלה לקבל באלבומיה הקודמים. ראיתי את הלהקה פעמיים: ב-2007 בהאנגר 11 ובפסטיבל פיק.ניק ב-2011 בגני התערוכה.
חידוש? מהפך? ממש לא. גם הפעם התחושה שהמשולש הזה (שראשיתו בפגישה אקראית במסעדה איטלקית ב-1993 בניו-יורק) הוא ז'אנר בפני עצמו. הכל כאן מיוחד, אפילו יופיה של קאזו מקינו Kazu Makino ודמויותיהם של האחים התאומים סימון ואמדאו פייס. Simone and Amedeo Pace. על הבמה הם מקרינים נוכחות כמו "אנונימית". לא למדו מילה בעברית. לא שלום תל-אביב. לא כלום.  "בלונד רדהד" אינה להקה של פאן ובידור. היא באה לעשות את המוסיקה שלה. הטון הכללי הוא מלנכולי. המוסיקה בין פופ אלקטרוני מלודי מעובה בגיטרות צורמניות לעיתים  ובקצב תופים מודגש עם הפתעות מרככות של מוסיקה יותר מלודית והרמונית. השירה מתחלקת בין קאזו מקינו שהיא כזו ריחופית ומרוחקת בטונים הגבוהים שלה, ובין אמדאו פייס היותר דרמטי.
השירים מתנקזים מהאלבום האחרון ומאלבומים אחרים במוסיקה מלוטשת, היפנוטית. קאזו מחליפה גיטרה ובס בקלידים. לעיתים נדירות תתמקד במרכז הבמה. היא נעה על במה שמישהו תיאר physical poetry. מקרינה שבירות וביישנות. השלישייה מהוקצעת, קולה ריחופי, צבע אווירה. כשהיא שרה The One I Love, המלודרמה מאופקת. המועקה משודרת בעידון מפתיע. זוהי יופי שברירי. הנרטיב מגיע בקול רך ומדוכדך, צליל אקוסטי על קצות האצבעות. מעבר דרמטי של אפקטים אלקטרוניים.  העיבודים מקרינים יופי מסתורי,  שמזכיר עבודות של ביורק.
התחושה היא שבלונד רדהד מגיעים מוכנים עד הפסיק. אין מקום לספוטניות. ההופעה, הסאונד התאורה. זה בדיוק מה שהם תכננו לתת בפורמט הטריו המאוד המסוגנן הזה. ההופעה מבטלת את הניגודים בין האלבומים השונים, כך ש – Barragán השתלב באופן חלק. זה הרכב שלא מבקש ממך להגיע עם ציפיות גבוהות, נמצא רוב ההופעה בחשכה אדומה-כחלחלה, כמעט ללא פנים מוארות. ואז, כשאינך מחכה ללהיט הגדול הבא, אתה יכול להתפנות למוסיקה המיוחדת.

Barragán
Lady M
Falling Man
Hated Because of Great Qualities
Love or Prison
Mind to Be Had
No More Honey
Doll Is Mine
Melody
Not Getting There
Bipolar
Dripping
Spring and by Summer Fall

Encore:
Here Sometimes
The One I Love
Defeatist Anthem (Harry and I)
23