מעט אירועים בתולדות המוזיקה הפכו מיתולוגיים יותר מההופעה של בוב דילן בניופורט ב- 25 ביולי 1965. זה היה היום בו הפולק הפוליטי הפך מחושמל, בו התחיל עידן חדש של מוזיקת פופ חכמה וחסרת מנוחה שתגדיר את העָשׂוֹר.
בוב דילן עלה לבמה בג'ינס שחורים, מגפיים שחורים ומעיל עור שחור, כשהוא נושא פנדר סטרטוקסטר במקום הגיטרה האקוסטית המוכרת שלו. הקהל זע ללא מנוחה כאשר בדק את הכוונון שלו. אליו הצטרפו חמישהנגנים. והלהקה מיגמנה בבוגי שיקגו גולמי, וזו היתה המוזיקה הכי רועשת שאי פעם נשמעה בניופורט,דילן אמר בשורת הפתיחה שלו: "אני לא מוכן לעבוד בחווה של מגי כבר לא!"
דילן ולהקתו ניגנו רק שלושה שירים בלבד מחוברים למגברים: ,"החווה של מגי", Bringing It All Back Home , ו"כמו אבן מתגלגלת "(“Like a Rolling Stone”), מהאלבום Highway 61 Revisited.
חלק מהקהל צעק בוז, חלק בגלל שכעסו על שדילן בגד בשורשיו העממיים, חלק בגלל שלא היו מרוצים מאיכות הצליל הירודה ומשך הזמן הקצר של הסט. כך או כך, ההועה נחשבת לנחיתת הירח של הרוקנרול: צעד קטן אחד עבור דילן, קפיצת מדרגה ענקית למוזיקה הצעירה. דילן בניופורט ייזכר כאמן חלוץ שמתריס נגד הכללים והיה מוכן לספוג את נזקי מרידתו. הוא איתגר את הממסד: "הייתי אז הרבה יותר מבוגר, אני צעיר יותר עכשיו" וגם: אני משתדל כמיטב יכולתי להיות כמו שאני, אבל כולם רוצים שאני אהיה כמוהם"
ב-2013 הוצעה גיטרת הפנדר סטרטוקסטר שבוב דילן נגן בה במהלך הסט החשמלי האגדי שלו בפסטיבל למכירה פומבית. עד אז הגיטרה נמצאה ברשות משפחתו של דון פיטרסון, תושב ניו ג'רזי, כמעט 50 שנה.