מתן לוי שר יפהפה "הגורל הזה" המוכר מדודו אהרון, ונתן להבין כי אפשר לשיר אחרת שיר "מזרחי", להעניק לו עומק חדש. זה יותר מ"קול הפעמונים" כפי ששיבח אותו אסף אמדורסקי. זה לא רק הקול אלא היכולת להעביר את השיר למגרש שלו. קרן פלס שוב גרמה להרמת גבה גבוהה בנימוק שנתנה לאדום שלה: "אני הרגשתי כאיל בלעת בלון הליום. לא היה חיבור בין הקול שלך לחוויה שלך, אבל אני מתה עליך, שמחה שהרוב לא חשב כמוני". ואני שואל: כך מנסחת שופטת המתיימרת להיות מקצוענית את דעתה על ביצוע?! איך את יודעת מה ה"חוויה" שהוא לא התחבר אליה, ומה השמחה על כך שרוב השופטים לא חשבו כמוך. ומה זה ה"בלון הליום" הזה? חוסר ביטחון שהאדום שלך לא ממש מוצדק?
מתן לוי הגורל הזה
כשהתחרות אינה על יצירה אלא על ביצועים קולייים, אתה מחפש זמרים מעולים מהסוג שהקול אצלם אינו הכל, אלא יש להם ערכים אומנותיים מוספים בהגשת השירים שהם בחרו או נבחרו עבורם. קחו את דיויד מאור זיטון. מבחוץ נראה מעט פוקר פייס מאיים (עובד כמאבטח) . מרגע שפוצח בשירה נחשף זמר בעל סגנון אותנטי. הביצוע שלו ל"אמא אם הייתי יכול" של חנן בן ארי העניק לשיר טאץ' ים תיכוני מרתק. ההגשה חשפה יכולת שליטה ואיזונים טובים בין נמוכים לגבוהים.
דיויד מאור זיטון – "אמא אם הייתי יכול"
צדק אמדורסקי כשהעיר לואלרי חמאתי' שהיא שרה חזק מדי Who You Are של ג'סי ג'יי. קול חזק לא אומר שיש לסחוט אותו עד הסוף, אלא להשתמש בו נכון לצורך הפרשנות של השיר. בכל זאת העניק לה כחול – "כדי שבפעם הבאה תוכלי לשיר פחות חזק" – החלטה לא טיפוסית לשופט שאינו עושה הנחות. מצד שני ואלרי היא אכן זמרת בעל גווני קול שונים, זמרת ורסטילית שמצליחה לעבור משפה לשפה, מז'אנר לז'אנר. כדי להגיע רחוק היא בכל זאת צריעה לעשות את הבחירה הכי מדויקת מבחינתה. הגרסה לג'סי ג'יי לא היתה כזו. התוצאה היתה מעט צעקנית.
ואלרי חמאתי Who You Are
ליה שקד עשתה את Break Free של אריאנה גרנדה בעיצוב בימתי ראוותני, שהרגיש שאו חובבני למדי. בתחרות מהסוג הזה רצוי לא לקפוץ מיד לראוותנות שמטשטשת את הייחוד הווקאלי. יהיה לה עוד זמן להצגות.
ליה שקד – Break Free
סהר טויטו שר Watermelon Sugar של הארי סטיילס. פלס נתנה אדום – "זמר אש אבל לא הצלחתי להתחבר אליך". כי מה? – "ירית לכל הכיוונים. השתמשת בכל מה שאתה יודע?" פלס התכוונה לעיבוד של השיר שהוכיח כי טוויטו אינו רק זמר מעולה אלא מוסיקאי ברמ"ח אבריו. כשופטת מקצועית בתחרות מוסיקה פלס היתה צריכה לומר בפשטות – העיבוד הרס לך. אמדורסקי הציל את המצב בקביעה: "אתה זמר מעולה" ונתן כחול. היומרה של פלס מובילה אותה לשיפוט שטוח.
סהר טויטו – Watermelon Sugar
את הקאבר של מעיין בוקריס ל The Climb של מיילי סיירוס הייתי שולח לסדנת זמרים בבתי ספר למוסיקה כדוגמת מופת לאיך מעבדים שיר לאינטרפרטציה. את ההערה של פלס שהפסנתר לא התחבר אליה לא הייתי רוצה לשמוע מהמנחה של הסדנה. הפסנתר הוביל אותה מהאינטימי לדרמטי בהדרגתיות מופלאה, כשהיא נפתחת אט אט ונוסקת לשיא.
מעיין בוקריס – The Climb
