מהתחרות הזו מתפתחות כמה קריירות בטוחות. קשה להאמין שמורן אהרוני תישאר באותו מסלול מתסכל ומבאס בדרכה אחרי התוכנית. הגרסה של ל – Stone Cold המוכר מדמי לובאטו היתה ביצוע חיים מרסק. די היה להתבונן בתגובתה של השופטת האורחת, מירי מסיקה, שעיניה נשארו פעורות כמוכת הלם. אהרוני  התעלתה דווקא משום שלקחה שיר לא קל לביצוע, שמצריך מנעד אדיר, מעברים קשים, עוצמות רגשיות, גוונים (צרידות).  הגרסה שלה היתה רמה בפני עצמה,  מהגבוהות ששמענו ב"הכוכב הבא" ובכל תחרויות הריאליטי מוסיקה לדורותיהן. נדמה לי ששמעתי את המשפט "זמרות צריכות לפרוש מהמקצוע" משולחן השופטים.
התחרות עלתה דרגה ברמה לא רק בביצועים אלא גם בהפקה – תפאורה, סאונד, תלבושות, כוריאוגרפיה.  הסאונד התזמורתי שקיבלה עדן זוהר  ב- Ain't No Other Man היה מצוין, אם כי מעט האפיל עליה. לא תמיד יש מקום לשאו עתיר אלמנטים בתחרות כזו. זו הסיבה שהעדפתי בהתמודדות הזו את גאיה שאקי ב – Dance Monkey, שהבליט קול חזק, אישיות לא מתפרצת, ניואנסים  קטנים יפים בשירה. גם שאקי מאוד ייחודית, יש לה "תדר" משלה כפי שתיארה מסיקה.
גם רביב כנר ששר "גלים" של אמיר דדון, נשמע כמי שהתוכנית מובילה אותו למסלול הצלחה בהמשך.  גם הוא שר בלי לעוף על עצמו ומפיק טונים מופלאים מלאי רגש. ההערה של שירי מימון – שחסר היה לה רגש בביצוע,  היתה חסרת רגש.
עוד קריירה שתצא מהתוכנית הזו היא של אור עמרמי ברוקמן. הבחור מפגין בגרות אומנותית נפלאה לגיל 16, והפעם שר מחוץ לאזורי הנוחות שלו – רוק ולראשונה באנגלית – גרסה ל – Human, בביצוע מלא ביטחון, מחובר להרכב הרוק, מופק נכון, מלהיב. נדמה לי כי אמדורסקי הצטער על האדום שלו בגלל "מבטא". אם היתה כאן בעיה של מבטא – היא לבטח בטלה ביותר משישים.
ללי קולישקין שרה She Wolf בקישוטים קוליים שהפכו את הקאבר ליחיד במינו. גם היא משתייכת לקבוצת בני 16 פנוממנלית שמראה בגרות ומהוקצעות בלתי נתפסים לגיל הזה. הכישרון מובנה לחלוטין באישיותה.
אוהד שרגאי ניסה קונספט כאילו מאוד אירוויזיוני כשהעלה לבמה לצורך Dangerous Woman דראג קווינס צבעוניים, כשהוא עצמו לבוש שחור "פרובוקטיבי". זו היתה הצגה מרשימה מאוד, חריגה בנוף האודישנים, אבל לא הרבה מעבר לאקסצנטריות שטחית, שניסתה לעבוד על החריג והביזארי.
עדן אלנה סיימה ב – Locked Out Of Heaven  מצועצעת, זזה יפה אבל פחות מגיעה לאזורי הסול במייחדים אותה. למרות זאת, היא ניצחה את דוראל סעדון שהגיש את הביצוע הטוב שלו בתחרות – קאבר ל- Titanium של סיה, תמצית של קול, תחושה, ביטחון. סוג של שלמות.
לואי עלי סילסל את "איסלנד" של שלמה ארצי. היה בביצוע הזה ניואנס שהעניק לשיר יופי מיוחד, אבל אמדורסקי שרוצה להתבלט בהחלטותיו הנגדיות טען טענה שלעולם לא תעמוד במבחן – שזה לא מתאים לאירוויזיון. ואולי דווקא הרב תרבותיות הזו היא שתעבוד?
אמדורסקי הוא גם היחיד שנתן אדום לאלה לי להב על Toxic של בריטני ספירס, האדום הראשון שלה בתוכנית. הפעם הנימוק – שיר ועיבוד שלא הוציאו את מלוא האיכויות שלה החוצה. בעיקרון – אמדורסקי צודק, אבל הייתי מנסח את זה כפי שמירי מסיקה, השופטת האורחת ניסחה: היתרונות והכישרון הנפלא שלה ניצחו את הבעיות הטכניות.
התחרות הפעם היתה יכולה להגיע בלי רגשי נחיתות לבמות הריאליטי מוסיקה המקצועיות ביותר במערב.

עדן זוהר – Ain't No Other Man
גאיה שאקי – Dance Monkey
רביב כנר – "גלים"
ללי קולישקין – She Wolf
אור עמרמי ברוקמן – Human
עומר אליהו – "תוכו רצוף אהבה" – הדחה
אוהד שרגאי – Dangerous Woman
מורן אהרוני – Stone Cold
עדן אלנה – Locked Out Of Heaven
דוראל סעדון – Titanium
לואי עלי – "איסלנד"
אלה לי להב – Toxic

אלה לי להב – Toxic

גאיה שאקי – Dance Monkey

דוראל סעדון – Titanium

אור עמרמי ברוקמן – Human

מורן אהרוני – Stone Cold