"למדני את השיר הפשוט של הלחם/ ופרוס לי חלק משלומך/ קחני עם אבק היומיום על השכם/ כשתראני לפניך".
משפט אחד מתוך שיר של רחל שפירא, המוכר משירתה של נורית גלרון, מכיל תמצית קטנה מזוקקת ממהות כתיבתה. זה הלחם. הלחם פשוט, שהוא מבחינתה שיר שבו האהבה היא כמו "אבק היומיום על השכם", כמו גם "שיר של יום חולין" ששרה אילנית,. לחנו של רמי בר דוד מכיל את התחושה המלנכולית שקיימת גם בשירתה של נורית גלרון.
"השמיים משתנים לעיני החקלאים", שרה חווה אלברשטיין, "מישהו חושב עליך ורושם את מעשיך/ בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה", לחן צנוע ונוגה של דני עמיהוד הכיל חלק מנרטיב האווירה ששפירא ביטאה ב"שיר תשרי" של אלברשטיין. לחן וטון שיש בהם התרצות והשלמה. שפירא תיארה בשיר את רגעי הסתיו הישראלי המתחברים להוויה המחזירה לאיזושהי תחושת בסתיו הישראלי מאז הילדות. כשמזג האוויר מתחלף מימי שמש ולחות מעיקים לטבע אפרורי וסגרירי. לקראת הימים הנוראים.
רחל שפירא בת קיבוץ שפיים (נולדה ב-25 ביולי 1945) יצרה שירים שחיים במשך דורות. היא כתבה על אהבה, פרידה, זיכרון, זהות ישראלית והקשרים האנושיים באופן נוגע ללב. שיריה המבוססים על חוויות אישיות, מצליחים לדבר ללב של קהל רחב. למשל, “מה אברך” (שנכתב לזכר חלל צה”ל) הפך לשיר זיכרון לאומי. הכתיבה שלה נותרה רלוונטית ומעוררת השראה המוסיקה שהלחינו לשיריה הפכה אותם נכסי צאן ברזל של הזמר העברי, במיוחד בביצוע אמנים כמו חוה אלברשטיין, ירדנה ארזי, אילנית, נורית גלרון, מרגלית צנעני. .כמי שכתבה בתקופה שבה קולה של אישה יוצרת היה פחות מובן מאליו, היא נתנה ביטוי לחוויות נשיות בצורה ייחודית.
פשטותה היפה המיוחדת: "מה אברך" הוא דוגמה לפשטות התמה הזו – שיר שמספר על נער יפה, שגדל ומתפתח והמלאך העומד לצידו מברך אותו בכל הטוב שבעולם. רק הבית האחרון בשיר הופך את הסיפור כולו על צידו, זה שהעבירו לרשימת שירי יום הזיכרון: הנער הזה, עכשיו הוא מלאך. לא מברכים אותו יותר. את הברכה העיקרית לא זכה לקבל – חיים.
כנ"ל "שיר של יום חולין" – ששרה אילנית על אהבת יום יום של אישה לאיש. זוהי אהבה צנועה, פשוטה, לא צעקנית ולא חגיגית. המילה "אהבה" מופיעה בשיר רק פעם אחת, לאחר מילת תנאי ("אִם יש בי אהבה") ובאופן שאינו מוחצן ("אם יש בי אהבה היא תאמֵר בשקט"). הקשר בין הדוברת לבן זוגה הוא קשר של שגרה, כמעט של ברירת מחדל. "ניסינו לעזוב, אבל אני יודעת/ אנחנו נשארים שנה אחר שנה". היא אינה מוותרת על הניסיונות לשמר את הקשר: עם בן זוגה. "אני למענך כל בוקר מלקטת/ פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין". נראה כי יש לדוברת ספקות, האם ניסיונותיה יעילים, האם יש בהם טעם, והיא שואלת "האם אתה משיב, האם אתה עונה לי?"
למרות השגרה – ישנה השלמה מצידה. למרות היעדר הניצוצות בקשר ביניהם, עדיין הקשר הרגשי בינה ובינו חזק. היא משלימה עם רגשותיה ועם המצב, עם העובדה שרגשותיה יכולים להתבטא גם בשגרה: "יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד/ ובחסדו שורות אליך נכתבות/ קח את ידי עכשיו, עשני מפוייסת/ ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות". הלחן של יאיר רוזנבלום עקב בצד אגודל, מכיל עומק התחושה – נוגה, צנוע, מלא כוונה. קו מוסיקלי שאם הייתי יכול להגדירו – ישראלי, הייתי עושה זאת בלי כחל ושרק.
זהו אחד השירים הכי ישראלים בתרבות המקומית, מגלם את קווי המתאר הבולטים של שפירא, ששיריה ניחנים בכנות נדירה, וזו כנראה אחת הסיבות שהם ממשיכים להיות נוכחים ומרגשים גם עשרות שנים אחרי שנכתבו.
