ספרו של אנדרו גרנט ג'קסון שפורסם לאחרונה, עוסק בשנת 1965 במוסיקה בעוד שג'קסון מציג בשנינות ורהיטות את ממצאיו, הוא נותן לקוראיו להחליט בעצמם האם 1965 אכן הייתה השנה המהפכנית ביותר במוזיקה. הקביעה שאפתנית, בעיקר משום שמרבית ההסטוריונים של הרוק יטענו ש -1967 הייתה שנה גדולה יותר מ-1965.
67 היתה שנת פסטיבל הפופ של מונטריי, הביטלס הוציאו את Sgt. Pepper's ואת Magical Mystery Tour הקסומים. באותה שנה יצאו גם שני האלבומים הראשונים של ה- Doors ושני האלבומים הראשונים של ג'ימי הנדריקס . אז איך זה שהמהפכה האמיתית התרחשה שנתיים קודם לכן? אנדרו ג'קסון מרגיש ש -1965 הייתה השנה שבה ה"רוק אנד רול" בסגנון הישן התחיל להשתנות ל"רוק".
1967 נראתה משמעותית יותר על פני השטח, אך החידושים החלו ב -1965, שנה שהצמיחה מספר ז'אנרים חדשים: רוק פולק, פסיכדלי, פאנק, פופ בארוקי. להקות גילו את הכלים של המוסיקה ההודית, את הפידבק והדיסטורשן. בוב דילן החל לחבר את הטקסטים שלו עם רוק, ובכך היווה השראה למוסיקאים בני דורו. שיר פסיכדלי כ "Like a Rolling Stone" של דילן הגיע למקום השני במצעד הבילבורד, למרות שאורכו היה למעלה משש דקות ושר אותו יוצר ללא קול פופ מסורתי. 1965 הראתה שהכל אפשרי.
הדבר הגדול ביותר שהשפיע על המוסיקאים היה הגעת המריחואנה וה- LSD. קית' ריצ'רדס מהרולינג סטונס אמר בספר זיכרונותיו, כי ב-1965 הכירו לו לראשונה את המריחואנה. חברי הביטלס, ביץ 'בויז וסטונס כולם לקחו LSD לראשונה בשנת 65'.
מוזיקאי מוזיקת נשמה, כמובן, חברו לתנועה לזכויות האזרח בשנה תתואר כתור הזהב של ה- R&B. מלחמת וייטנאם הולידה הרבה שירי / המנוני מחאה.
חמישה כוחות תרבותיים גדולים התפוצצו בבת אחת: זכויות אזרח, וייטנאם, הגלולה, הפסיכדליות והשפעת עיצוב השיער הארוך של המוזיקאים. אנשים התחילו לחשוב אחרת בשל טכנולוגיה חדשה – תקשורת המונים, של הסמים והגלולה. בית המשפט העליון קבע באמצע השנה, שמדינות אינן יכולות יותר לאסור את הגלולה למניעת הריון והמהפכה המינית נכנסה להילוך גבוה, והרבה שירים החלו לשקף את השינויים ביחסי גברים ונשים.
מבחינה לירית, דילן הראה שאתה יכול לכתוב על כל מה שאתה רוצה. מבחינה מוזיקלית, הרוק הפסיכדלי התפתח כאשר לקות החלו להשתמש בדיסטורשנים, בפידבקים והפכו את הגיטרה החשמלית לכלי דומיננטי חזק. הביץ 'בויז הובילו את הדרך בשילוב תזמור קלאסי עם פופ.
מוסיקאים והרכבים בולטים באותה שנה: לבירדס (The Byrds) הגיעו למקםו הראשון עם Tambourine Man של דילן עוד לפני שלו היה שיר מדורג גבוה.
למעשה בגלל הבירדס, המפיק של דילן הוסיף נגני רוק לשיר אקוסטי ישן של סיימון וגרפונקל, "The Sound of Silence".
The Who הוציאו את הסינגל הראשון שלהם "I Can't Explain" בדצמבר 1964, אבל 1965 היתה השנה שלהם עם שיר כמו My Generation. להקות רוק אלטרנטיביות כמו The Velvet Underground ו – The Grateful Dead החלו לנגן בפומבי. The Lovin' Spoonful ערכה את הופעת הבכורה שלה, האמהות והאבות, דונובן, Love ו"הדלתות" החלו להופיע בלוס אנג'לס, כשעוד לא הוציאו תקליטים.
שלושת התקליטים ששינו את את מהות האלבום מאוסף סינגלים ולהיטים ליצירת אמנות היו Bringing It All Back Home ו- Highway 61 של בוב דילן ו – Rubber Soul של הביטלס. עוד בלטו: Love Supreme של ג'ון קולטריין כיצירת ג'אז מופת, The Beach Boys Today במובן מסוים סלל את הדרך של בריאן וילסון ל- Pet Sounds, האלבום Out of Our Heads היה האחרון של הרולינג סטונס שהכיל של שירי R&B לפני שהחלו להוציא אלבומים מקוריים.
Bob Dylan Mr. Tambourine Man
בין השירים החשובים של השנה הזו: “Satisfaction” היה המנון העשור. גם “Like a Rolling Stone” של דילן הוא מועמד אחר לתואר הזה. "Papa's Got a Bag New Brand" הוא המקום בו ג'יימס בראון החל לפתח את פאנק, וסלל את הדרך להיפ הופ. הגרסה של הבירדס ל"Mr .Tambourine Man" הכינה הקרקע לסגנון הפולק רוק, ו “People Get Ready” של האימפרשנס ביטא את שלב המאבק לזכויות האזרח בארה"ב. מנהיג תנועת זכויות האזרח אנדרו יאנג אמר אז, "יש תחושה שהמוזיקה הצליחה יותר אפילו מבתי המשפט והכנסייה", ובמוסיקה הוא התכוון לקלאסיקות שיצאו מבית מוטאון רקורדס הידועה גם כ"טמלה-מוטאון" (Tamla-Motown) חברת תקליטים, שנוסדה בדטרויט, מישיגן שבארצות הברית, בה זכתה להצלחה ניכרת. לחברה היה חלק חשוב באינטגרציה הבין גזעית של המוזיקה הפופולרית בארצות הברית ובעולם, מכיוון שהייתה החברה הראשונה בבעלותו של אפרו אמריקאי שפירסמה בעיקר מוזיקה של אמנים אפרו אמריקנים, שהצליחו הן בקרב הקהל האפרו אמריקני בארצות הברית, והן בקהל שאינו אפרו אמריקני, והשיגו השפעה ארוכת טווח על תעשיית המוזיקה הפופולרית בעולם.
