זהבה בן איתי לוי פרידות ושירים

זהבה בן איתי לוי – פרידות ושירים

הדואט מדגים תופעה רחבה בתעשיית המוזיקה הים־תיכונית: חיבור בין שני אמנים מוכרים הופך לעיתים למטרה בפני עצמה. המפגש בין השמות הגדולים מבטיח עניין תקשורתי וחשיפה לקהלים שונים, גם כאשר היצירה עצמה אינה מציעה חידוש של ממש.

מילים ולחן: רון ביטון, מאור שטרית, אלמוג קריאף עיבוד והפקה מוסיקלית: מאור שטרית
3/5

הדואט של זהבה בן ואיתי לוי מפגיש שניים מהקולות המזוהים עם הזמר הים־תיכוני בישראל. אלא שמאחורי הביצוע הרגשי, הסלסולים וההפקה המוזיקלית המלוטשת, מסתתר עוד שיר פרידה עמוס קלישאות. האם החיבור בין השניים נובע מצורך אמנותי אמיתי, או שהוא עוד ביטוי לתעשיית מוזיקה המעדיפה זיווגים פופוליסטיים על פני יצירה מקורית?
״פרידות ושירים״ הוא לכאורה דואט של געגוע, חרטה וכאב על אהבה שהסתיימה. הגבר מבקש לחזור אל העבר, האישה מאשימה אותו בפירוק הקשר, ושניהם לכודים בזיכרונות של מערכת יחסים שלא שרדה. אלא שהטקסט אינו מצליח לחרוג כמעט לרגע ממאגר הניסוחים והדימויים המוכר והשחוק של שירי שברון הלב בז'אנר הים־תיכוני.

הדואט הזה מדגים תופעה רחבה בתעשיית המוזיקה הים־תיכונית: חיבור בין שני אמנים מוכרים הופך לעיתים למטרה בפני עצמה. המפגש בין השמות הגדולים מבטיח עניין תקשורתי וחשיפה לקהלים שונים, גם כאשר היצירה עצמה אינה מציעה חידוש של ממש.

הבעיה אינה בעצם העיסוק בשברון לב. אהבה ופרידה הן מהנושאים המרכזיים בתולדות המוזיקה. השאלה היא כיצד מספרים עליהן. ב״פרידות ושירים״ אין כמעט תובנה חדשה, נקודת מבט מפתיעה או התפתחות רגשית. יש בעיקר שימוש חוזר בנוסחאות שכבר הוכיחו את עצמן מבחינה מסחרית.
גם המבנה הדרמטי של הדואט צפוי. איתי לוי מגלם את הגבר המתחרט והמתגעגע, זהבה בן את האישה הפגועה והמאשימה. לכאורה מתקיים ביניהם דיאלוג, אבל בפועל כל אחד חוזר על עמדתו, ללא התפתחות של ממש. אין ניסיון משמעותי לחשוף את מורכבות היחסים או לערער על חלוקת התפקידים המקובלת. הוא מבקש לחזור, היא מסרבת, והפזמון חוזר על הכאב.

, ההפקה נשענת על שפת הבלדה הים־תיכונית העכשווית: פתיחה מאופקת, ליווי גיטרות, שכבות קלידים ומיתרים, מקצב פופ־רוק יציב ועלייה הדרגתית בעוצמה אל הפזמון. מעברי הגיטרה החשמלית והצליל התזמורתי מוסיפים נפח דרמטי, אך אינם משנים את אופיו הצפוי של השיר. הלחן קליט, אבל המהלך המלודי אינו מציע חידוש משמעותי. הבתים מתנהלים באיפוק יחסי, והפזמון נפתח לשירה גבוהה, מודגשת ועוצמתית. זוהי נוסחה אפקטיבית מבחינה רגשית, אך מוכרת מאוד. גם העיבוד אינו מציע מפגש מקורי בין מסורות מוזיקליות או שפה הרמונית יוצאת דופן. הוא בעיקר מספק לשני המבצעים מסגרת נוחה להפגנת יכולותיהם הקוליות.

שניהם זמרים בעלי יכולת ביצועית מרשימה, אבל ההפקה אינה מנצלת את ההבדלים ביניהם ליצירת מפגש מוזיקלי חדש. הקולות מופיעים בעיקר לסירוגין, וכל אחד נשאר בתחום המוכר לו. במקום דיאלוג קולי מורכב, הרמוניות מעניינות או פרשנות משותפת שמשנה את משמעות השיר, מתקבלת חלוקת תפקידים נוחה בתוך בלדה מסורתית. דווקא זהבה בן, שקולה מסוגל להעניק עומק רגשי גם לטקסט פשוט, ראויה לחומרים מוזיקליים מאתגרים ומקוריים יותר. העוצמה והחספוס שלה מעניקים לשיר מטען רגשי שהמילים עצמן מתקשות לייצר.

זהבה בן ואיתי לוי לא צריכים דואט כדי להציג יכולותיהם. זה מעולם לא היה מוטל בספק. השאלה היא מדוע שני קולות בעלי נוכחות כה משמעותית אינם מקבלים יצירה שמאתגרת את יכולותיהם ומאפשרת להם לומר משהו חדש.
הבעיה של ״פרידות ושירים״ אינה חוסר רגש, אלא עודף של רגש מוכן מראש. במקום שהמוזיקה תוליד את הכאב, נדמה שהכאב נוסח על פי דרישותיו של להיט. וכך, בתוך תעשייה שיודעת לייצר מפגשים בין כוכבים, הולכת לאיבוד לעיתים היכולת לייצר מפגש אמיתי בין מוזיקה, טקסט ואמירה אישית.

צילום יח״צ זהבה בן: ערן לוי

זהבה בן איתי לוי פרידות ושירים

זוכרת כל מה שעברנו ביחד
תראי איך הלב שלי לא מסוגל כבר
עם פרידות
ושירים

שוב בוכה באוטו
וצורח את כל השירים
ששמענו ביחד
איך אהבת כינורות עצובים
מעכשיו הפחד
מטייל פה בין החדרים
איפה את, איפה את
זה אתה שברחת
ומחקת את כל השנים
איך אותי קיללת
שלא תמצאי אהבה בחיים
וכולם אומרים לי
שאין מה לחפש אשמים

זה אתה
זה אתה
אם רק הייתי יכול
הייתי חוזר
הייתי צועק
איך הפסדתי ככה
אותך לתמיד
ראיתי עתיד
תראי איך הלב שלי
לא מסוגל כבר
עם פרידות
ושירים

שרפת לי את הנשמה
אני לא אשמה
זוכרת כל מה שעברנו ביחד
אני ואתה
לילות מלחמה
נתתי הכל לא נשאר מה לקחת

רק פרידות
ושירים
והגעגוע
ששורף לי את כל הורידים
לא ישנתי שבוע
רק חולם חלומות הזויים

הראש תקוע
שוב מריץ את אותם רגעים
איפה את
איפה את
אני לא מתנחמת
כי כלום לא מרגיש לי טעים
בלילה מתפללת
כי עשינו מספיק חטאים
אני לא מתקפלת
ולא חוזרת יותר בחיים

בגללך, בגללך
אם רק הייתי יכול
הייתי חוזר
הייתי צועק
איך הפסדתי ככה
אותך לתמיד
ראיתי עתיד
תראי איך הלב שלי לא מסוגל כבר
עם פרידות
ושירים

שרפת לי את הנשמה
אני לא אשמה
זוכרת כל מה שעברנו ביחד
אני ואתה
לילות מלחמה
נתתי הכל לא נשאר מה לקחת
רק פרידותושירים

אם רק הייתי יכול
הייתי חוזר
הייתי צועק
איך הפסדתי ככה
אותך לתמיד
ראיתי עתיד
תראי איך הלב שלי לא מסוגל כבר
עם פרידות
ושירים

איתי לוי פייסבוק

זהבה בן פייסבוק

share

13 אהבו את זה

share

13 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

4 Responses

  1. שיר מדהים ומאוד קליט, עם המילים ששלחתם כבר שרתי איתכם אתם מקסימים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן