זמרי ישראל מתכנסים לקראת אירועי הזיכרון לשיר תובנות ברגשות הומים. "זיכרון בסלון" הוא אחד השירים בפרויקט שירי שואה – "פסקול שלישי" הכולל 14 שירים השיר הפונה גם לבני הדורות הבאים, שלא ישמעו את העדויות מהניצולים עצמם. בשיר אומרת מי שחוותה את הנורא בקול רועד: "אני פה בשבילך/ כדי שזה לא יקרה/ לדור שלך". השואה גזלה ממיליון וחצי ילדים יהודים את ילדותם. לעתים קרובות נאלצו הילדים להתבגר מהר מהצפוי, לקבל על עצמם אחריות כבדת משקל לגורלם ואף לגורל בני משפחתם, ולהתמודד עם המצוקות שכפתה עליהם המלחמה.
הדוברת בשיר מתייחסת לעבר הטראומטי כדי לומר לילד: ההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה, כי הרוע הגדול ימשיך להתקיים. אני פה בשבילך כדי שתפקח עין שלדור שלך זה לא יקרה, כי "מספיק אדם אחד שליבו רע". הכותבים בחרו לערב בסיום את האמונה – "אלוהים שומר עלינו", וסיימו ב"אל תשכח לזכור". הבעיה: ישאל הילד – על מי לסמוך – על הזיכרון או על אלוהים? על ההיגיון הצרוף או על האמונה? שניהם יחד?
הראל סקעת שפותח את שירת שלושת הזמרים, מוביל קו מלודי נוגה, בשירת רגש שמתעצמת ב"ילד שלי". משה קלוגהפט משרבב בדיבור את המוטו השכלתני – "תחלום, אבל תישן עם עין פקוחה/ עוד תלמד/ מספיק אדם אחד שליבו רעה". השורה הזו נשמעת אמירה נחושה הרבה יותר אפקטיבית מבחינת העברת מסר מאשר שירת הזמרים. המוסיקה מרככת בהרמוניה שמבליטה את רכותה האימהית של הדוברת. השכלתני והאמוציונאלי מתחברים.
זיכרון בסלון ילד שלי – גיא מזיג, הראל סקעת, משה קלוגהפט, סיון טלמור
הקמטים שעל פניה דיברו/ לסיפור שלה יש מספר/ שאריות של זכרונות של זכרונות/ עפות ברוח מאתמול למחר
הפנים שעל קמטיה אמרו/ ייאוש זה רק עניין של בחירה/ דור רודף דור רודף דור/ והשנאה רק מחליפה צורה
ילד שלי/ עוד נגיע רחוק/ תראה הנוף בצד הדרך/ כבר יותר ירוק
ילד שלי/ אם הנוף השתנה/ תלך ישר/ כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה/ ילד שלי
בנסיעה בדרך הביתה/ דיברו ולא אמרו אף מילה/ איך בכלל איך מתחילים לספר/ התמימות כבר לא תחזור מרגע שעזבה
ורק תקשיב, היא לפתע אמרה/ תחלום, אבל תישן עם עין פקוחה/ עוד תלמד/ מספיק אדם אחד שליבו רע
קולה רעד/ אני פה בשבילך/ כדי שזה לא יקרה/ לדור שלך
אלוהים שומר עלינו/ מהחושך עד לאור/ אלוהים שומר עלינו/ אבל אל תשכח לזכור
