השיר נכתב במקור להצגה "ים ובית", שהועלה ב-1953 בתיאטרון הקאמרי ועסקה בקבוצת דייגים. ההצגה לא זכתה להצלחה גדולה וירדה די מהר מן הבמה, אבל השיר מתוכה בוצע והוקלט ב-1961 על ידי להקת התרנגולים בתכניתם הראשונה וכך זכה לחיי נצח בזמר העברי. בלדה המלווה ששרדה מחוץ לאופנות המתחלפות, ומי שיאמר "זמר עם ישראלי" – לא אתעמת איתו.
"זמר אהבה לים" הוא שיר אהבה אישי של מלח השר לאמו. זמרים רבים שרו אותו בגרסאות ובעיבודים שונים, ביניהם התרנגולים, אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, רמי קלינשטיין, יגאל בשן, יהודית רביץ, גידי גוב. הניסיון של הזמרים לתת לשיר ביצוע אישי בעייתי במקצת, כי מדובר במלח הפונה לאימו בבקשות שונות באשר ל"ציפור הקטנה" שמחכה לו. בין הבקשות – לנשק עבורו את כלתו ולהבטיח לה כי ישוב מנתיבי הים. האם זמר האהבה הוא לים, לאהובתו? ומה היא "ארץ חלומו" שהוא מבקש לשאת אותו? מכל מקום, השיר  מבטא רגש של  גבר שמתקשה להתחייב לאהובתו, מעדיף לצאת לים, מרגיש אשמה על כך, ויכול לספר על כך רק לאמו (שתמיד תסלח לו).
המשיכה אל השיר היא בזכות הלחן המקסים של סשה ארגוב, שכמו בשירים רבים אחרים שהלחין "סיפר" את הסיפור בלחן אלמותי.
לארגוב כל שיר היתה הרפתקה מוזיקלית חדשה, במנגינה, בהרמוניה, בסולמות המגוונים, והחיבור לשפה העברית נשמע אצלו טבעי ואינטגרטיבי. בין הגרסאות השונות לשיר, אהבתי את זו של מאיה בלזיצמן ומתן אפרת (צפו מטה) בעיבוד מינימליסטי בשירה כמעט חרישית, מעניקה לשיר את הפן האישי העצוב שלה.

אם עוד החושך רב ואין כוכב לי/ ואם הים גועש,
על תורן ספינתי הדליקי, אמא/ שושנה של אש.
ואם החווירו עד בלי שחוק שמיים/ וחוט השחר דק,
הושיטי יד חמה, ברכיני, אמא/ ולב אל לב יחזק.

כיפת זהב מעל/ תחתי תהום ודמי.
שאני גל, שאני גל/ אל ארץ חלומי.
שאני בתבונה/ ואל תשאל נא מה לי.
ציפור קטנה, ציפור קטנה/ באופק מחכה לי.

אם כלתי בחלומה תופרת/ כותונת לאהוב,
נשקיה חרש על מצחה, הו אמא/ אמרי לה כי אשוב.

ואם תשאל מה הנתיב בים לי/ ומה לי אצודד,
הגידי לה: מנחת פלאים, הו אמא/ לרך שיוולד

 זמר אהבה לים ביצועים שונים  – מאיה בלזיצמן מתן אפרת