"שיר תשרי" מאת רחל שפירא ודני עמיהוד, בביצועה הצלול של חוה אלברשטיין, הוא פנינה לירית שמצליחה להעביר את התחושה הייחודית של תחילת הסתיו בארץ ישראל – תשרי, החודש של שינוי, חשבון נפש וגעגוע.
השיר מתאר את תשרי לא כעובדה בלוח השנה בלבד, אלא כתחושת מעבר עמוקה, רגשית ואישית. זהו שיר שבקלות היה יכול להיות שיר ילדים או שיר טבע – אך בפועל הוא שיר געגוע שקט, כמעט תפילה אישית.
השיר נפתח בתיאור של שינוי עונתי מוחשי ופשוט – שמיים משתנים, שינוי מזג האוויר – אך גם תודעתי: אנשים מתכוננים ל"ימים הנוראים" – ימי הסליחות, ראש השנה, יום כיפור. "השמיים משתנים
לעיני החקלאים. השכנים מתכוננים לימים הנוראים" – השורה הזו קושרת בין היום-יום (חקלאים, שכנים) לבין מימד רוחני – מעבר טבעי לרוחני, בין גוף לנפש.
"מישהו חושב עליך ורושם את מעשיך. בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה" – שורה שמשדרת תחושת הגעגוע – מישהו חסר, נעדר
"מישהו חושב עליך / ורושם את מעשיך" יוצר זיקה לדימוי האל הרושם בספר החיים, אך גם יכול להתפרש כקול של דאגה אנושית.
הקריאה: "בוא הביתה במהרה / עם הרוח הקרירה" – כמו קריאה לחזרה פנימית, או פשוט: בוא לחום האנושי, לפני שהקור יתפוס אותך.
"מנדרינות מבשילות בפרדס במועדן. המורות משתעלות והולכות לישון מוקדם" – צילום של רגע ישראלי מאוד – פתיחת שנת הלימודים, מחזור החיים. הבשלת הפירות – מטאפורה להתבגרות, בשלות. המורות – סמל ליציבות, לתרבות, למחזוריות.שורות מחייכות, שמריחות סתיו ישראלי.
"כבר ראיתי נחליאלי ואולי זה רק נדמה לי עוד חמסין נשבר אתמול תם החופש הגדול" – הנחליאלי – סמל הסתיו. המשפט "ואולי זה רק נדמה לי" – מוסיף לשיר את המרכיב של אי ודאות פנימית – האם הסתיו באמת הגיע? האם משהו באמת משתנה? זה כמו התבוננות פנימית שמתחילה מחוץ – דרך החמסין, דרך סוף החופש – ומוליכה לשאלות יותר עמוקות.
"מה יקרה ומה יחלוף? שואלים הכתבים, כשלאורך כביש החוף מתייצבים החצבים". – ניגוד בין הכותרות הרועשות של התקשורת – "מה יקרה ומה יחלוף?" לבין החצבים "מתייצבים", כאילו הם אלו שראויים לתשומת הלב.
"מה בעיתוני הערב/ מבשרת הכותרת? בוא הביתה במהרה" עם הרוח הקרירה השיר מסתיים שוב באותה קריאה: "בוא הביתה במהרה" – שמעמיקה בכל פעם. זו קריאה לאהוב, לקרוב, לעצמנו.
"שיר תשרי" הוא שיר ישראלי מושלם לתחילת השנה – מפוכח, עדין, מדויק. זה שיר על התבוננות פנימית, על חיבור בין עונות לנפש, על השכבות הקטנות שמרכיבות את מי שאנחנו בסתיו של חיינו.
השיר כתוב בסולם מינורי – מה שמעניק לו גוון מהורהר, מעט מלנכולי, אך לא עצוב לחלוטין., תואם מאוד את תוכן השיר – לא טרגדיה, אלא תוגה שקטה של סוף עונה, של שינויים קטנים. המלודיה עצמה פשוטה, עם קווים יורדים שמחזקים את תחושת ההרפיה, הכניעה לטבע, הזמן והרגש. הלחן ההרמוניה מעניקים לשיר זרימה נעימה, לא מתריסה.אין קפיצות דרמטיות, אין שיאים טונים גבוהים מדי – המלודיה נאמנה לרוח הטקסט: התבוננות, לא זעקה. ההרמוניה מחזקת את הליריקה, לא משתלטת עליה.
חוה אלברשטיין מגישה את השיר בקולה הצלול, הטבעי והרגוע, ללא דרמה. יש תחושה של איפוק רגשי, שמתאים לרוח הסתיו. ההגשה שלה כמעט שיחתית–פיוטית, כאילו מספרת סיפור אישי או זיכרון. השירה שךה משמרת את הקסם של הטקסט – פיוטי אך לא מתיימר, אישי אך לא חושפני מדי.
"שיר תשרי" הוא שיר שבו המוזיקה לא מבקשת "לבלוט" אלא "ללוות" – בדיוק כמו הסתיו.משדר אמת פשוטה, וזה סוד הכוח שלו – בהשתקפות רגשית של עונה ושל אדם, דרך צליל שנושם.
חוה אלברשטיין שיר תשרי
השמיים משתנים
לעיני החקלאים.
השכנים מתכוננים
לימים הנוראים.
מישהו חושב עליך
ורושם את מעשיך.
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה.
מנדרינות מבשילות
בפרדס במועדן.
המורות משתעלות
והולכות לישון מוקדם.
כבר ראיתי נחליאלי
ואולי זה רק נדמה לי
עוד חמסין נשבר אתמול
תם החופש הגדול
עוד חמסין נשבר אתמול
גם החופש הגדול.
מה יקרה ומה יחלוף?
שואלים הכתבים,
כשלאורך כביש החוף
מתייצבים החצבים.
מה בעיתוני הערב
מבשרת הכותרת?
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה.
