אחרי "קטנתי" הנפלא של יונתן רזאל, קיים הימור לא קטן לבחור באותו שם לשיר חדש. חיים כהן כנראה חש כי אין מילה אחרת להבעת תחושתיו מאשר לחבור ל"קטֹנתי מכל החסָדים". המוסיקה והטון אכן משדרים את התחושה  של  ענווה, צניעות והתבטלות.  הכתיבה (טקסט) לעיתים מסורבלת ("אני יכול אני יודע/ לא להיות עצוב גם כשאני שמח") ולא קוהרנטית – פואטיקה ופרוזה מתערבבים ויוצרים שעטנז צורם.  
כהן תועה ותוהה בדרכי הבחירה והחיים, אבל נאחז באמונתו – "גם אם לא אבין גם אם לא אמצא/ אני בוחר להאמין/ ששם אתה תמיד איתי".  שירתו של  כהן פשוטה, לא מצטיינת בצבע קולי  ייחודי, עטופה בצליל פולק אקוסטי.  מצד שני –  המעבר  ל"קטנתי" מלודי להפליא, שירה מחוספסת מאופקת, שיש בה כנות אישית ואפרוריות עצובה טהורה ומהימנה.

חיים כהן והנוודים קטנתי

אני יכול אני יודע/ לא להיות עצוב גם כשאני שמח/ אני יכול אני רוצה/  ללמוד לסמוך בעולם הזה
קטנתי מלהבין/ את החיים את הכללים/ רק ילד שמסתתר/ בין עולמות בין מבוכים
בדרכי שלי אני אלך/ ואחפש את המקום/ שבו אני שייך/  שבו אני מרגיש/ שבו אני הכי אני
גם אם לא אבין גם אם לא אמצא/ אני בוחר להאמין/ ששם אתה תמיד איתי/  לא כועס שומע ומקשיב
מהמקום הכי רחוק/  ששם אתה הכי קרוב/ כי קרוב אלי הדבר מאוד/  תהיה איתי אל תעזוב
קטנתי…
ואם אפול ולא אקום/  אתה ידעת נפילתי וגלותי/ ומה אם לא אוכל/ מתוך תבונתי לפגוש נפשי
ומה תהיה תפילתי/ מתוך פחדי/ מילותיי מתוך געגועי
קטנתי…