חנן בן ארי נלהב ומתלהב. הוא מביא את משק כנפי הסיפור התנכ"י לתוך שיר שאומר משהו כמו: אין חדש תחת השמש. מה שהיה הוא שיהיה. חוויות טראומטיות חוזרות על עצמן. ההקבלה לאירועים תנכי"יים גדולים מן החיים ודמויות מן המקרא נשמעת מופרזת. בן ארי אוהב להקצין. הוא יוצא מהגירוש מגן עדן, עובר דרך המבול, מגדל בבל, סדום. מול הארועים ההסטוריים הוא מציב עצמו כמי שחולם כמו יוסף. נקודת מבטו של היחיד, האדם הפשוט מול הארועים התנכי"ם הגדולים. גם הוא מרגיש ש"זרקו אותי לבור". מה מהות ההרגשה המפוקפקת? לפי ההתלהבות בשיר אין סיבה להרגשה הזו. האנלוגיה קלושה. בסיום ממשיך הכללה-מסקנה פשטנית: כיוון שכל אדם נברא בצלם, הוא "חומר טוב לסרט" "ומקבל תפקיד חדש בתוך סיפור עתיק יומין". זהו שרבוט על האדם באשר הוא, ואני מתקשה להצטרף להכללות האקראיות האלה.
גם במוסיקה בן ארי מייצר התלהבות של שמחה גדולה ארוזה בקצב מלהיב, שמצרף אותך מיידית להרקדה. אל תחפרו בטקסט: בן ארי מתרגש-מתפרץ-מתלקח כאילו באמת יש לו "תפקיד חדש בתוך סיפור עתיק יומין". תן לדמיון ולהתלהבות לרוץ לפניך.  ואין שום ספק: המעריצים יחגגו איתו גם בשיר הבינוני הזה. 

חנן בן ארי חולם כמו יוסף בימוי: איתן כהן ואלון זייפרט צילום: חנן בן ארי

כל אדם מגורש מגן עדן/ כל אחד עובר מבול/ לכל אחד יש איזה הבל/ שהוא מקנא בו עד מוות/ בכל אחת מגדל של מרד ובלבול
כל אדם הולך לו מבית אבא/ כל אחד כמעט עוקד את בנו/ עמוק בפנים יש סדום קטנה/ שהוא רק רוצה למחוק כבר/ ויש מלאכים שימלטו אותו
וגם אני חולם כמו יוסף/ כן גם אותי זרקו לבור/ גלגל חוזר בתוך תחפושת/ וכמו דוד אני עושה מזה מזמור/ עושה מזה מזמור
כל אחת מלכה כמו אסתר/ מביסה כמו דבורה כל צבא שרק יבוא/ כמו כל אחת גם היא בוכה בסתר/ כמו רחל כמו משה על הר נבו
וגם אני חולם כמו יוסף/ כן גם אותי זרקו לבור/ גלגל חוזר בתוך תחפושת/ וכמו דוד אני עושה מזה מזמור/ עושה מזה מזמור
כל אדם נברא בצלם/ גחל בוער סודות ורמזים/ כל אחד הוא חומר טוב לסרט/ תפקיד חדש בתוך סיפור עתיק יומין

חנן בן ארי פייסבוק