טונה (איתי זבולון) שר על האדם במלחמה. מהזווית שלו – להביע את מכלול המחשבות, התחושות והמסקנות. אלבום חדש בדרך. יש מפלט מהמצב. מבאס טוטאל? שינויים בחיים? העתיד עוד מטושטש. "מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס/ שוב אני מחפש מקום/ אליו נעים לי לחזור". הביקורת על המצב יותר ממרומזזת. בינתיים אין קרקע, אין מוטיבציה, אין מצברוח, אין מקום בטוח. לא נורא. אתמול היה טוב ויהיה גם מחר. העיקר שיהיה בית. ויש ראפ והוא מקודש.
כמו בראפ, טונה ערך רשימה של מצוקות ובעיות נכון לעכשיו, נכון לו, נכון לכולם. החוכמה היא בלדייק מה-עובר-בראש, ומבחינה זו השיר מגיע בזמן. החיבור לפזמון מלודי – בנוסח המנון לשירה בציבור, וגם הזעקה בקצב בסיום אומרת – מקום שאליו רוצים לחזור. טונה לא מסתיר – אלבום ובעקבותיו ככל הנראה הסולד אאוטים. סופרסטאר הומלס? הצחקתם. מה שנשאר מאחור הופך את העתיד שלו בהיר מאוד.
טונה בין העיר לפרדס
צה"ל נכנס לעזה,נסעתי קצת לאבא/ על רקע צ׳קלקה פקה פקה, מד״א, זק״א
חוזה נגמר, שזה סימן שנסיים ת׳סאגה/ ואין לי גג שזה סימן שבטח אין לי קרקע
וגם אין לי מוטבציה, וגם אין לי מצב רוח/ כאילו לא מספיק מתוח, נכנסים לעוד ויכוח
אז אין מקום אחד כרגע אין מקום בטוח/ כמו מאוכזב מהעולם, מרגיש שאין פיקוח
כמו מאוכזב מהעולם, דירגתי ת׳אירוח/ מה היה להם כ״כ דחוף לנגוס מהתפוח?
מי בכלל מת על שינויים? לא אני/ חורף בא, אני בנדודים, צועני
סופרסטאר הומלס, קרניבור צמחוני/ מהבית להורים משם ל״אייר בי אנד בי״
בין העיר לפרדס, בדרכים תחת אש/ לאן תנשב הרוח? זה עוד אי אפשר לנחש
העתיד עוד מטושטש אז הראפ הזה מוקדש/ לכל מי שכמוני מחפש…/ לכל מי שצריך מסלול חדש
ותקוע בביירות בגלל השיבושים בוויז
מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס/ שוב אני מחפש מקום/ אליו נעים לי לחזור
וכמו שעל המייק אני נינוח/ בינינו עדיין מנסה בכוח/ כאב מידי לראות, הבית פה הוא רק קירות
הופעות גדולות מאוד, היה לאן לברוח/ רק כשהכל עצר אני עיכלתי מה עברתי
לאט לאט הפכתי לאחד שלא הכרתי/ נעלמתי לעצמי כדי שלא יכאב לך
כדי שלא יכאב לי, כן זה מאוד רומנטי/ הלב נשבר אבל הגיע הזמן הזה שאבחר בי
הבית ריק עכשיו כמו שסלמה ריק מבארבי/ בית בית בית, יש לי בית בליבי
לא היה לי, לא ידעתי שאפשר, זה טבעי/ לא ידעתי שמגיע לי מקום גם מבלי/ שאצטרך להציל את כל מי שסביבי
מה זה בית בית בית? לא קירות, לא סירים/ לא ריחות מוכרים, לא הנוף הצפוני, הדרומי
זה רק איפה שנעים להיות אני/ וגדרות לא נפרצים ככה באופן פתאומי
ולא אהיה אחד וגם לא אמצא אחד/ אם לא אהיה הבית של עצמי
מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס
שוב אני מחפש מקום/ אליו נעים לי לחזור
ג׳ובי כאן/ המזרח פרוע מתמיד/ ממשיכים בכל הכח/ לא עוצרים בחיים
עדיין על הסוס/ נירו, יקיר, עשיתם את זה שוב
טונה אלבום חדש בדרך…
