בטח ששאלתי אם התקליט הזה יעורר בי צמרורים כמו פעם. התשובה: לא פחות. במצברוח מסוים – יותר. "כמו צמח בר" יצא בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים
טונה (איתי זבולון) שר על האדם במלחמה. מהזווית שלו – להביע את מכלול המחשבות, התחושות והמסקנות. אלבום חדש בדרך. יש מפלט מהמצב. מבאס טוטאל? שינויים בחיים? העתיד עוד מטושטש. "מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס/
יש תחושה שאנחנו נמצאים בתקופה, שבה יש צורך בשירי חמלה ונחמה. המוסיקה מדברת בעד עצמה. אופק נחמן משתפת בכל המילים שמסמנות מצוקה רגשית וקריאה להשתתף בצערה ולהעניק לה כוח להמשיך. "מגייסת" את "הבוקר המסנוור" את "הירח מדבר", "החושך מלווה".. היא
כל הגוף שלי מתפתל הלוך ושוב אבל זה מאוחר מדי אין תרופה ואין הרגעה כל הכאב הזה שאנחנו מייצרים הדבר הממושך, המטורף והגרוטסקי הזה שקראנו בטעות "אהבה" אבל זו לא אהבה גם הפסנתר שר איתו את המילים. אסף אבידן באקווריום
אחת המלודיות היפות ביותר של "האבנים המתגלגות". השיר נכתב ככל הנראה על גרופית. יש טוענים כי מדובר בלינדה קית', שהייתה חברתו של קית' ריצ'ארדס, איש "האבנים". ריצ'ארדס לא הכחיש אבל לא נקב בשם מסוים. "היא התחפפה לי", סיפר. זה היה
