השיר של טונה (איתי זבולון) הוא ביטוי חד, אישי, ורגשי למציאות קיומית עמוסת קונפליקטים — חברתיים, רגשיים, פוליטיים, נפשיים — והצורך באהבה כעוגן בתוך הכאוס. ניתוח של השיר חושף שכבות רבות: בין ייאוש לתקווה, בין קולקטיב לאישי, ובין פופ להיפ-הופ.
טונה פותח בגישה כמעט מיתולוגית: עוד לפני הלידה, הוא "ביקש צדק", אבל קיבל את כדור הארץ — מקום של כאב, חוסר צדק, חוסר שליטה. זהו משפט פואטי-קיומי שמסמן את התסכול כבר מראשיתו. הוא לא נולד אל עולם צודק או אידיאלי, אלא למציאות פגומה. המשפט משלב הומור, ציניות וייאוש בצורה אופיינית לטונה.
"בדרך כלל יש לי חשק / לשבת עם כולם / לא עכשיו / זה לא המצב" – הניגוד בין הרצון להתחבר לבין תחושת הזרות הקיומית ברורה כאן. מדובר בביטוי אותנטי של דיכאון או תחושת עומס מנטלי.
המשפט "בשביל לדחוף ת'עסק / תמיד נשפך פה דם" מעביר מהאישי לפוליטי–חברתי. טונה רומז שהצלחה בעולם הזה דורשת הקרבה, לפעמים במובן הכי מילולי. רמז למחאות, למלחמות, או למאבקים של החברה הישראלית (ואולי העולמית) — אבל בלי סיסמאות, דרך מבט אישי.
שאלת השאלות: "שאלתי איפה הלב נעלם? / ואין תשובה ואין סימן" העדר רגש, אנושיות, חמלה. תחושת הריק הופכת לשאלה רטורית. הטקסט ממשיך. "ממי תני לי יד כי אני לא רוצה / להישאר לבד לבד בעולם כזה"
הפנייה ל"ממי" – דמות אהובה, בת זוג, אולי רעיון מופשט של אהבה – הופכת את הקושי הכללי למאבק קיומי אישי. זה המקום שבו טונה משתמש באהבה כקרש הצלה נפשי בתוך מציאות אלימה, אטומה או מבולבלת.
"מקשיב לדרייק מול קנדריק / לקנייה מול כולם" – טונה מביא רפרנסים מההיפ-הופ האמריקאי, אבל לא סתם כשמות – אלא כביקורת תרבותית. דרייק – מיינסטרים רגשי. קנדריק – מחאה חכמה. קנייה – טירוף מול גאונות. גם הם, עם כל ההצלחה, "קשה להם על כדור הארץ". זה רגע של השלכה גלובלית – גם הגדולים סובלים. אין פתרונות קסם. תחושת האוניברסליות של הקושי עולה.
"תודה על מה שיש לי, על מה שאין לי גם" – טונה מציג את עצמו כמודע, אסיר תודה, אבל עדיין עייף. אקט של הודיה שמשקף בגרות, אבל גם הכרה במוגבלות של האופטימיות. החזרה על "קשה בכדור הארץ" עם הקריאה "כוסאמק" יוצרת דיסוננס – שילוב בין אהבה, תסכול, וכאב – בגובה העיניים. טונה לא מתחבא מאחורי דימויים גדולים אלא מדבר דוגרי. הוא משאיר את המאזין באותו קושי שהתחיל בו.
השיר נבנה על ביט מינימליסטי יחסית, עם אווירה מלנכולית–אינטימית, סאונד איטי, מרחף, קצב רגוע, מעט כלי ליווי. המוזיקה תומכת בתחושת הייאוש. השירה של טונה כאן לא רק מדוברת או ראפית; הוא חצי-שר, חצי-ממלמל, מה שמחזק את התחושה האישית.
טונה מצליח לזקק תחושת קיום עייפה, עמוסה, מבולבלת, ולהציע רגע אחד של אהבה קטנה בתור מענה. זה שיר אישי–קולקטיבי אוניברסלי, ביטוי למציאות קיומית עמוסת קשיים וקונפליקטים.
טונה קשה בכדור הארץ
קצת הרבה לפני
שהגעתי לעולם
בדוק ביקשתי צדק
יצא כדור הארץ
בדרך כלל יש לי חשק
לשבת עם כולם
לא עכשיו
זה לא המצב, נדמה ש-
בשביל לדחוף ת'עסק
תמיד נשפך פה דם
פה ושם
אני לא נרדם
שאלתי איפה הלב נעלם?
ואין תשובה ואין סימן
ממי תני לי יד כי אני לא רוצה
להישאר לבד לבד בעולם כזה
קשה בכדור הארץ
ממי רק איתך אני מוצא
קצת שקט, כוסאמק
קשה בכדור הארץ
מקשיב לדרייק מול קנדריק
לקנייה מול כולם
אם גם להם קשה פה על כדור הארץ
שאלתי האם יש לי לאן לשאוף בכלל?
לא מובן, זה לא מובן, תודה על
תודה על מה שיש לי, על מה שאין לי גם
אני מצליח רוב הזמן
למצוא ת'יופי בכל מצב
אבל מודה שקצת קשה לי עכשיו
ממי תני לי יד כי אני לא רוצה
להישאר לבד לבד בעולם כזה
קשה בכדור הארץ
ממי רק איתך אני מוצא
קצת שקט, כוסאמק
קשה בכדור הארץ
קשה בכדור הארץ
קשה בכדור הארץ
ממי תני לי יד כי אני לא רוצה (כי אני לא רוצה)
להישאר לבד לבד בעולם כזה
קשה בכדור הארץ
ממי רק איתך אני מוצא )רק אני איתך מוצא(
קצת שקט, כוסאמק
קשה בכדור הארץ
