אם באלבומים קודמים הדגש של טיים אימפלה היה על פסיכדליה רוקית, גיטרות, ומלודיות, ב־Deadbeat (אלבומה החמישי) בולט שימוש בביטים אלקטרוניים, סינת’ים חזקים, לופים דיגיטליים. ההפקה הדיגיטלית הדומיננטית משקפת אולי את הרצון “לברוח” או “לעוף” מתוך המציאות. : האלבום מתמודד עם נושאים של זמן, השתנות, בדידות, זהות.
טיים אימפלה (Tame Impala) הוא פרויקט המוזיקה הפסיכדלית של האמן הווירטואוז האוסטרלי קווין פארקר. בפרויקט חברים גם דומיניק סימפר (גיטרה וסינטיסייזר), ג'יי ווטסון (קלידים, קולות וגיטרה), קם אברי (גיטרה בס) וג'וליאן ברבגאיו (תופים).
בחדש מורגש שינוי סגנוני אמיץ. שילוב של פסיכדליה עם דאנס/אלקטרוניקה, עיבודים שמשדרים “סטודיו גדול”, – למרות שהפרויקט נשאר אינטימי. Deadbeat הוא אלבום שמסמן צומת חדש אצל טיים אימפלה – מעבר מסגנון פסיכודלי-רוקי למרחב אלקטרוני ריקודי תוך שמירה על זהותו האמנותית.
“My Old Ways” שיר הפותח של האלבום מציג המעבר של פארקר לתחום האוז / פסיכדלי. שם השיר רמז על חזרה להרגלים ישנים או למקומות ישנים, אליהם הוא מתגעגע, או שהם רודפים אותו. בהקשר לשם האלבום (“Deadbeat” – תחושת “מחזוריות”, “חוסר הכיוון”) זה מתאים מאוד. השילוב בין אלמנטים אקוסטיים (פסנתר) לאלקטרוניים (ביט, סינת’) מייצר חיבור בין “פסיכדליה ישנה” לבין “ריקוד עכשווי”.
ב- “Dracula” אחד הסינגלים של האלבום, המטפורה של דרקולה מרמזת על מצב שבו הדובר מרגיש מחוץ לאור, מחוץ למרחב “נורמלי” של יום-יום; כחלק מהנושאים באלבום מדברים על בדידות, ואי התאמה מבחינת סאונד: הביט הוא קפיצי, דחוס, עם סינת’ים שמרחפים, וקול שנשאר מעל הליין המוזיקלי — מה שהופך את השיר למועדוני יותר מאשר רוקיסטי. קולו של פארקר נשמע יחסית “רחוק”, משהו שמסביר ההתייחסות למטפורה של דרקולה, ולמתח בין הרצון להיות מחובר לבין הפחד מהחשיפה.
“End of Summer” המוגש בסגנון מעורב acid house / EDM / פסיכדליה הוא מטפורה של מעבר, זמן שעובר, סוף עידן, תחילת משהו אחר. בהקשר של אלבום שמדבר על “דרך ישנה”, “הרגלים ישנים”, “חוסר יציבות” ההפקה נושאת תכונות של מועדון: ביט דחוס, סינת’ים “רחבים”, תחושת “מסיבה” או “רחבת מועדון” – אך בשונה ממועדון רגיל, כאן יש עומק רגשי, תחושת געגוע.
שלושת השירים האלה מייצגים שלושה שלבים באלבום: התחלה – קונפליקט פנימי – סגירה/מעבר.
כמה מבקרים ציינו שחלק מהשירים מרגישים כ לא תמיד הצליחו לייצר את התחושה של “מהפכה רגשית” כמו באלבומים קודמים. מצד שני נראה כי זו האוריינטציה של היוצר: להוציא אלבום ששוב ושוב מרמז שהכל אינו כפי שהוא נראה. שנים עשר השירים האלה עושים יותר מאשר לספק את רעבונו של פארקר למשהו רענן; הם ממקמים את טיים אימפלה כפרויקט של צליל אמורפי בעל ייחודיות בכל ז'אנר שירצו.
טיים אימפלה Deadbeat השיר My Old Ways
