קובי אוז והחבורה הגיעו לאקווריום. שש עשרה דקות של דגימות טיפקס 2022 בואכה 2023. מה נשמע? ואללה, הכל בסדר. עשו לי שמח בלב על הכורסה. אוז פרצוף צוחק בוחק. כובע שחור מצחיק. אנחנו בספריה של מפעל הפיס. מידנססים בעגה מזרחית מרוקאית. יש תשובה על השאלה מהו פופ מזרחי טוב. מפולפל. קורץ עין. צוחק על עצמו ועל כולם. יש לו מסר, יש לו בדיחה, יש לו פולקלור, מתובל בהרבה תבלינים, ומתנגן במנגינות ים תיכוניות פריכות שעושות הרבה טוב בנשמה.
קובי אוז מומחה לפרודיות עממיות. "תן לי חתימה", אחד מששת השירים שנכנסן לאקווריום: צוחקים על המנהג, שכול סלבריטי באשר הוא מתבקש להעניק חתימה. חתימה בשביל הילד, חתימה – כי הוא חולה עליכם, מחזיק את כול הדיסקים, חושב שאתם עשר. תנו לו תמונה, חתימה, נשיקה. הלוואה. חגיגה לא קטנה על נושא ההערצה. הראייה של אוז עממית, שובבה ועוקצנית, והמוסיקה מזרחית חפלאית שמחה ומלבבת. תואמת להפליא את הסיפור בעין צוחקת, בראש של מי שבתוך עמו יושב הוא.
"מר אלבז" הוא שיר חברתי-צרכני על רמאות נוסח תקופתנו של אנשים שייצגו פעם יושר. על אחד שעבד על קשישה ומכר לה מחשב מתקדם, כשכל מה שהיא רוצה זה לגלוש מעט בפייסבוק. ובשורה התחתונה: מה קרה לאלבז של פעם. אבל למה לבכות כשאפשר לצחוק. למה לשיר דיכאון נוגה, כשאפשר לרקוד את הזחיחות. רשימת הדברים המבאסים ארוכה (עיין מטה). העצבים אוכלים. אבל לאוז לא מתאים לקונן ולקטר. את בעיית הנדלן הטא הפך להורה עוקצנית מלהיבה. קובי אוז אינו אסקפיסט, שמכסה את עיניו ממה שקורה. הוא גם אינו בכיין. הוא קורץ למאזין בעין סטירית: אל תיקח ללב ולריאות. תמשיך לשחק אותה כאילו כלום. שמש, פיצוחים, קצת הורה (נדלנים) ומצב הרוח. אז קיבלנו יותר מהורה אחת כמו Push The Button, שהצטרף לקרקס מוסיקלי קליל ומשמח לבבות. את הכעס והבלבול ממיר אוז בהילולה מצחיקה, בתבשיל מוסיקלי מעורב ים תיכוני עם מעט בלקני, טיפה קובני, אומפה אומפה, למעשה – ישראלי עם כל דבר. אני אתו במאבקו הצודק והשמח. סיכום: היה קצר מדי.
טיפקס הם: קובי אוז – שירה, רמי יוסיפוב – גיטרה חשמלית, גל פרמן – בס, שחר ימפולסקי – קלידים ואקורדיון, אדם מדר – חצוצרה, חליל, כינור, מוטי יוסף – תופים
