טל פוגל שרה טראומת געגועים בתיאורים אפוקליפטיים של סערת גלי ים נשברים ושריפות ענק. צלילי הקלידים והקול הם טון מאופק המתאר בעצבות את הציפיה. פוגל משאירה לקולות ההומים ברקע להעלות את מפלס הגעגועים.
שיר קטן, לא מורכב במיוחד. טל פוגל מנסה להכיל התחושה במנגינה צנועה יפה, בשירה אפרורית נוגה נטולת סערת בלהות, משאירה להפקה המוסיקלית להשלים אותה. יוצרת זמרת מיוחדת, נוגעת בתחושה, אך מצליחה בצורה חלקית להפוך אותה (את התחושה) לשיר אולטימטיבי.
*** נ.ב. ניסיתי לשוא למצוא את הקשר בין השיר לקליפ האלים שביים וצילם אמיר גורמן (למטה)
לחי אל כתף/ מפגש אל מול הים בצל/ שם אני שמחה ובטוחה/ אוחזת בקצה חולצתך//
ואז פתאום הכל נשטף/ גלים עולים בבת אחת/ ושוב אני מחכה/ שמבלהות תחזור אלי
ותביא אתך מתנה/ דרך רחובות בסתיו/ הבית נראה רחוק עכשיו/ אני עייפה ותלויה
בין המדרכה אל הגב שלך
ואז פתאום הכל נשטף/ גלים עולים בבת אחת/ ושוב אני מחכה/ שמבלהות תחזור אלי/ ותביא אתך מתנה
ואיך פתאום הכל נשרף/מנגינות ילדות של לב אחד/ מתפרקות באש הגאווה/ גלים עולים בבת אחת
ושוב אני מחכה
