באמונתו הגדולה יובל אבידן מרגיש את "אבא", אבל בפנים הוא אינו מרגיש שלם ומתחנן לתשובות לשאלות שמתרוצצות אצלו נונסטופ. יובל הוא המאמין המתוסכל, הממשיך לשאול את אלוהים שאלות, מבטא חוויה אנושית עמוקה של התמודדות עם חוסר וודאות, כאב ואף אי-צדק. בעבורו, האמונה אינה גורמת לשלווה מיידית, אלא דווקא מגבירה את הצורך להבין, להסביר ולהיות מסוגל להתמודד עם מציאות שלעיתים נראית אכזרית ולא הוגנת.
שאלותיו של המאמין אינן רק קריאה לתשובות, אלא גם ביטוי של זעקה אנושית לחיבור, להבנה ולעצם השיח עם אלוהים. זהו מעין ניסיון לגשר על הפער שבין האמונה הטהורה והפשוטה לבין המציאות המסובכת והכואבת.
צלילי הפסנתר מובילים את המונולוג של התוהה והתועה בדרכי האמונה. שירתו של יובל אבידן בהירה וממוקדת, נעה על מנגינה פשוטה שמאפשרת לו להגיע ללבבות, לזכות בהזדהות של המאמין וגם ממי שלא. מרגישים אותו, כמו שהוא מרגיש את אבא.

יובל אבידן אבא יש לי שאלות

אבא יש לי שאלות/ למה כבר ימים אני לא ישן טוב בלילות
כל המחשבות שוב נכנסות לחלומות
כל המבחנים שלך שלא נותנים מנוח
אבא בא לי להנות/ תלמד אותי מה זה האושר, מה זה טוב
למה כל הזמן אני רודף אחרי הכל
זכרון נתפס אצלי, אני רוצה לברוח
אז אבא אני משתדל/ יש לי עוד הרבה ללמוד
מי אני רוצה להיות/ אין לי עוד את התשובות
אבא תן לי כוח/ להמשיך במסע
כי מה שלא יהיה/ יהיה זה לטובה
כשאור ראשון עולה/ אני מרגיש בפנים אותך
משהו מתגלה/ קורא לי בשמך
יום יבוא תראה/ אני אהיה שלם איתך
אז אבא יש הרבה שלבים
בוא נתחיל עם מה שיש בלב שלי בפנים
לחפש המון עד שנמצא מה שמתאים
לדבר עם עצמך, לעוף טיפה ברוח
עכשיו זה זמן לשלב הבא
זמן לתת אישור עצמי לרוץ מהתחלה
לא תמיד זה קל אבל אם יש לי שאלה
יש לי מי שיענה בזה אני בטוח
אבא בא לי לשחרר/ ולא להחזיק הכל
אם אני טועה פתאום/ תדבר, תתן כיוון
אבא תן לי כוח/ להמשיך במסע
כי מה שלא יהיה / היה זה לטובה
כשאור ראשון עולה/ אני מרגיש בפנים אותך
משהו מתגלה/ קורא לי בשמך
יום יבוא תראה/ אני אהיה שלם איתך
מה שלא יהיה/ יהיה זה לטובה
כשאור ראשון עולה/ אני מרגיש בפנים אותך

יובל אבידן פייסבוק