השיר "מחר יבוא מחר" של יובל גולד ושירה זלוף מצליח משלב בין פופ עכשווי, רגש חשוף ואווירה ישראלית של חוסר יציבות – גם בזוגיות וגם בחיים עצמם. החיבור בין שני בוגרי הכוכב הבא יוצר דואט שמרגיש טבעי ולא מתאמץ, כמעט כמו שיחה אינטימית שנשמעת מתוך נסיעה לילית ארוכה.
השיר בנוי כדיאלוג: הבית הראשון מגיע מנקודת המבט של הגבר הוא צועק כשהיא הולכת, אבל שותק כשהיא לידו. בבית השני היא עונה לו.  גם היא מודה שהיא לא באמת מבינה אהבה, אבל בוחרת להישאר בתוך הרגע.
המעבר ביניהם יוצר תחושה ששני הצדדים מרגישים אותו כאב ובדידות, גם כשהם יחד.
משפט שחוזר אצל שניהם: "ואם זה כל כך מיוחד / אז למה אני מרגיש לבד" הוא לב השיר. מצד אחד משיכה חזקה – "המגע שלך משתק", "השפתיים שלך מדבק", אבל מצד שני — יש ריק רגשי. זו מערכת יחסים שמבוססת על צורך, הרגל ונחמה זמנית יותר מאשר יציבות אמיתית.
"כמו שתי חיות מלקקים את הפצעים של העבר" – דימוי חזק על שני אנשים פצועים שמנסים לרפא זה את זו, אבל בצורה אינסטינקטיבית, כמעט הישרדותית.אין כאן אהבה אולטימטיבית אלא קשר שנולד מתוך כאב משותף.
הפזמון: "בואי נאהב חזק היום / ושמחר יבוא מחר"הוא משפט שיכול לתאר דור שלם בישראל בתקופה של אי־ודאות, מלחמות, לחץ נפשי, חרדה מהעתיד, תחושה שהכול זמני. לכן השיר עובד לא רק כרומנטיקה, אלא גם כאמירה אנושית-חברתית – לחיות את ההווה כי העתיד לא ברור.
המנגינה זורמת בקצב של "נסיעה בלילה": ביט רגוע, קליטות בלי להיות רועש, הפקה שנותנת מקום לטקסט. הקצב הלא־ממהר מתאים בדיוק לתחושת ה"שקיעה לתוך הרגע" שהשיר מנסה להעביר.
יובל מביא שבריריות מאופקת, שירה מוסיפה רוך. הם לא נשמעים כמו זוג שמנסה להרשים  אלא כמו שני אנשים שבאמת עברו משהו.
הטקסט נשאר בתוך אותו מצב רגשי לאורך רוב השיר, ולכן מי שמחפש "שיא" דרמטי או שינוי משמעותי עלול להרגיש שהשיר מעט מונוטוני.
"מחר יבוא מחר" הוא שיר על אנשים שמפחדים להבטיח עתיד, ולכן נאחזים בהווה. הוא מצליח להיות גם אישי מאוד וגם ישראלי מאוד  אינטימי, עייף, רומנטי ושבור בו־זמנית., לא שיר אהבה קלאסי, אלא שיר על יחסים זבתוך חוסר ודאות.

צילום יח"צ: אגם נחמה

יובל גולד ושירה זלוף מחר יבוא מחר

אני צועק כשאת הולכת כשאת כאן אני שותק
משהו במגע שלך משתק
אז תשימי לנו סרט נשתכר ונתנשק
משהו בשפתיים שלך מדבק
ואם זה כלכך מיוחד
אז למה אני מרגיש לבד

בלילות אני ואת אותו דבר
כמו שתי חיות מלקקים את הפצעים של העבר
וזה זמין וזה הטעם המוכר, כבר מאוחר
אז בואי נאהב חזק היום
ושמחר יבוא מחר

ומה זאת אהבה אני אף פעם לא הבנתי
בכל מקרה בנינו זה לא רלוונטי
כי יש לנו עוד זמן זה לא חייב להיות דרמטי
בוא נשמור את זה בשקט זה הכי רומנטי
ואם זה כלכך מיוחד
אז למה אני מרגישה לבד

בלילות אני ואת אותו דבר
כמו שתי חיות מלקקים את הפצעים של העבר
וזה זמין וזה הטעם המוכר, כבר מאוחר
אז בואי נאהב חזק היום
ושמחר יבוא מחר

בלילות אני ואת אותו דבר
כמו שתי חיות מלקקים את הפצעים של העבר
וזה זמין וזה הטעם המוכר, כבר מאוחר
אז בואי נאהב חזק היום
ושמחר יבוא מחר

יובל גולד פייסבוק