תן לרגש ללכת לפניך. תן לו לשלוט, כי כשכותבים על מי שאינם, זה קודם כל הרגש, שבאופן טבעי מפאר את מי שאיננו. יובל דיין דווקא מצליחה להפנים, לא לתת לרגש להשתלט, ובכל זאת הצער מחלחל. היא כמעט לוחשת בסלסול המיוחד ובטון האקזוטי הבלעדי שלה דברים שנוגעים לחיים שחווים את הצער על חללם המופלא, שמחכים בדלת למי שלא יגיע עוד – "דרך העיניים שלך/ הייתי מצליחה לראות קדימה ואחורה מקביל", שרה יובל, וטון צערה משדר בצלילים ענווים ולו משהו מכובד היגון ומגודל התוגה.
*** "יצירת חיי" הוא פרויקט של "ידיעות אחרונות" וynet, במסגרתו אמנים מז'אנרים נפגשו עם משפחות שכולות: הורים, אחים, ילדים, ומתוך המפגש יצרו הנצחה: שיר, סיפור, אנימציה, קומיקס ועוד.
יובל דיין נפגשה עם נורית ושילה הרשושנים, הוריו של יואב ז"ל שנהרג בקרב בלבנון, ומתוך המפגש המרגש כתבה, הלחינה והקליטה את "דרך העיניים שלך (יואב)", לזכרו ולמען המשפחה.
אומרים שאין שמחה גדולה / כהתרת ספיקות אז / בתפילותיי ביקשתי רק
תמיד לדעת צעדיך / עכשיו ספק הפך לי לעדיף / על פני אמת חדה
תמיד ידעת להוביל / לצעוד בראש כל דרך / כל מי שבא על צניעותך מספר
מוסיף עוד חלק / עלה נושר / הלב צובר / ורק לך אין אור בחדר
אני יודעת לצחוק בשבילך / לשחרר, פחות או יותר / הרי תמיד זה מבטך
שמצית בי להבה חדשה / מזכיר בשביל מה
הזמן לא מרפא דבר / יש רק שנים שנצבעות אחרת / חלום חוזר, הזמן עוצר
זו שוב אני שמחכה בדלת / לוחם שלי, יש על שמך / יש בשבילך ואין אותך
אני יודעת..
דרך העיניים שלך / הייתי מצליחה לראות / קדימה ואחורה במקביל
איך זה שלא הרגשתי?
