יונתן רזאל ושלום למר – One More Dance

השיר מחבר בין כאב עמוק לתקווה מחודשת. הוא נכתב ובוצע על רקע נסיבות מרגשות וכואבות בו-זמנית: חג שמחת תורה – זמן של שיא רוחני ושמחה יהודית, ובו זמנית – הטראומה של השבעה באוקטובר וחזרת חטופים מהשבי

אוקטובר 11, 2025

מילים: אברהם פריד, דויד סווירסקי, יונתן רזאל ושולם למר לחן: יונתן רזאל ואברהם פריד הפקה מוסיקלית: מנדי ליפסקר עיבוד: מנדי ליפסקר, יונתן רזאל, אברומי שטרנפלד מיקס: מנדי ליפסקר

 4.5/5

השיר ששרים יונתן רזאל ושלום למר מחבר בין כאב עמוק לתקווה מחודשת. הוא נכתב ובוצע על רקע נסיבות מרגשות וכואבות בו-זמנית: חג שמחת תורה – זמן של שיא רוחני ושמחה יהודית, ובו זמנית – אסון השבעה באוקטובר 2023 וחזרת חטופים מהשבי.
הטקסט האנגלי מבטא רגשות אוניברסליים – שתיקה, תפילה, רעד, כאב, תקווה – אך השיר נטוע עמוק בתוך ההקשר היהודי, הרוחני והלאומי. החיבור לסיומת בעברית, "שישו ושמחו בשמחת תורה" יוצר גשר בין עולמות: בין עבר להווה, בין אנגלית לעברית, בין תפילה להלל, בין טראומה לחיים.
"Suddenly silence broken / A distant voice an ancient prayer" – השורות הראשונות לוכדות את הרגע שלאחר טראומה – רגע של שקט צורם שנשבר על ידי קול מרחוק, תפילה עתיקה.
זהו תיאור כמעט קולנועי של מציאות בה התודעה מתעוררת מחדש. ייתכן שה"שקט" הוא השקט של עם בהלם, או של הורים הממתינים לילדיהם. ה"תפילה העתיקה" – אולי קולה של המסורת היהודית, של תקווה שממשיכה לפעול גם כשנדמה שהכל אבוד.
"Children climbing narrow stairways" – אפשר לראות כאן את הילדים העולים לתורה בשמחת תורה, אך גם חטופים משתחררים, "מטפסים" חזרה אל החיים, בזהירות, בסימן של חיפוש אור.
"Hearts were singing, lips were praying / Beneath us, the ground was shaking" זהו משפט שמכיל מתח: מצד אחד שמחה, מצד שני רעד.. זה יותר ממרמז לאופן שבו חג שמחת תורה נחגג תוך כדי מציאות קשה, בה אנשים ממשיכים לשיר ולרקוד –אבל הקרקע הרגשית, הפיזית והקיומית מתערערת.
ממשיכים לשאול:
"How can we dance? How can we sing? / The golden sky above us burning"
– השאלות האלה הן לב השיר. איך אפשר לשמוח כשיש כל כך הרבה כאב? איך אפשר לרקוד כשלב בוער? השאלה לא מקבלת מענה מיידי, אבל מתוך השאלה עולה הצורך האדיר ב…
"One more dance / We're praying for one more dance…"
החזרה על "עוד ריקוד אחד", "עוד שיר אחד" – היא תפילה. לא רק ריקוד פיזי, אלא היכולת הרוחנית לרקוד ולשיר שוב, להיות שוב עם חופשי, מאוחד, חי, יוצר, שמח.
הריקוד שמבקשים איננו עוד ריקוד אחד זמני – אלא: "A dance that will never end / Together as one heart higher and higher" – זוהי תקווה לגאולה. אחדות. ריפוי. עלייה רוחנית קולקטיבית.
"We saw angels lived with miracles / We feel your presence in every step" – כאן משתנה הטון: לא רק כאב – אלא גם הכרה בניסים. – חוויית חזרת החטופים, השמירה שנעשתה "מלמעלה", התחושות ש"לא היינו לבד". – אפשר גם להבין כאן רמז לתחושת נוכחות אלוהית, או לרוחם של אלו שלא שבו, אך מלווה אותנו בצעדים שאנו ממשיכים.
"Return to us, we are ready now" – קריאה לחטופים, לאל, לעתיד – לשוב. העם מוכן לחזור לחיים. לקבל. לרקוד.
הסיום: "שישו ושמחו בשמחת תורה…" אחרי כל השירה באנגלית, פתאום צלילה לעברית, למילים מוכרות מתוך פיוט עתיק. – כאילו כל התפילה האנגלית מתנקזת לרגע הפיזי, החי, הקהילתי של שמחת תורה.
זו שיבה למקורות, לעוצמה של שירה משותפת. השמחה עכשיו היא לא רק רצון – היא ממשית.
"One More Dance" הוא לא רק שיר – אלא תפילה מוזיקלית לעם שלם. הוא עוסק באובדן, בתקווה, ברצון לשוב לחיים – לא רק פיזית, אלא רוחנית. הוא מציב את הריקוד כשיא של חיים בריאים, מאוחדים, שמחים.
ובעיקר – הוא מזכיר לנו שגם בתוך הימים הקשים ביותר, אנחנו עדיין יכולים, ואולי חייבים, לשיר. ולרקוד, אפילו אם זו רק בקשה ל"עוד ריקוד אחד".

השיר נפתח בצליל קלרינט שמזכירים פתיחה של תפילה חרישית. השירה המשותפת מוגשת בהרמוניות עדינותאך גם עוצמתיות: הן משקפות את הדואליזם בשיר את האבל גם רגש התקווה.
שלום למר, זמר חרדי אמריקאי, בעל קול גבוה, טהור, כמעט מלאכי – מביא ניחוח של נשמה גלותית, תפילה מעולם החזנות והנשמה היהודית. יונתן רזאל, לעומתו, שר בקול חם, עמוק, ישראלי יותר – עם חיבור מיידי לארץ, ללב, לחיים הפשוטים. הדיאלוג ביניהם יוצר שילוב של גולה וארץ, של מזרח ומערב, של קודש וחול. כשהם שרים יחד – במיוחד בפזמון –נוצאץ תחושת אחדות, שמתכתבת עם הטקסט: "Together as one heart, higher and higher". שילוב הקולות נושא משמעות עמוקה: חיבורים בין לבבות ועולמות שונים בעם היהודי.
זה לא ריקוד מהיר או סוער, אלא ריקוד פנימי, מלא כיסופים. כמו מעגל שמתניע – אך עדיין עובר דרך הדמעות.
המלודיה עצמה פשוטה, קלה לזכירה ולשירה בציבור – ממש כמו שירי תפילה קהילתיים או שירים חסידיים מסורתיים. זןהי הרמוניה קולית חמה.בליווי מוזיקלי מרומם אך לא צורח – אין שיא דרמטי פתאומי, אלא שיא רגשי שעולה כמו תפילה. מסוג השירים שנכונו להם חיים של שירי עם, לא רק של רגע.

הלחן והעיבוד ב-One More Dance עושים את מה שהמילים מבקשות: הם נוגעים בעדינות בלב הפצוע, מרימים אותו לאט לאט, ובסוף מחזירים אותו הביתה – אל השירה, אל הריקוד, אל המסורת.המוזיקה לא מנסה לשמח בכוח, אלא לרפא דרך שמחה עדינה. זוהי יצירה שמאזנת בין האישי ללאומי, בין תפילה לפופ, בין כאב לתקווה. לא רק שיר – אלא מבע רוחני שמתחיל בלב שבור ונגמר במעגל של שמחה.

יונתן רזאל ושלום למר One More Dance בימוי קליפ, עריכה וצבע: הרשי סגל צילום ישראל: דוד אוריאן