הקצב האפרו קאריבי לוקח אותך לריצה על הגשר עם יונתן רזאל. הוא שר סיפור וגם מציע מסקנה אחרי מה שארע לו. ריצת החיים היומיומית על תלאותיה אינה מובילה לשום הבנה עמוקה של מהות החיים. ואז, לפתע, הבנאדם שומע מנגינה קסומה שמחזירה אותו לילדות, זו החוויה רגעית בלתי צפויה, בה אדם מרגיש כאילו התנסה כבר בעבר במצב המתקיים ברגע זה.
החלק השני של השיר בו ממליץ הדובר "לשים לב לנשמה" נשמע מנותק מהקונטקסט. אפשר לסיים שיר כזה גם בלי להשיא עצות. תן למאזין לחוש ולהבין. בנוסף: נשמה אינה עניין רציונאלי שאתה יכול "לשים לב" אליה. לעיתים נדירות תחווה את החוויה הדה ז'ה וואית עליה שר רזאל.
העיבוד עטף את המנגינה וקצב הרגאי במעטפת ווקאלית שמימית יפה. אם מדובר בנשמה, רזאל מצליח להפיח בשיר רוח חיים של השראה והתרגשות גדולה ומלהיבה. זה לא עניין של "תשומת לב". או שיש לך את זה או שלא. רזאל התברך בנשמה גדולה שמאירה את דרכו המוסיקלית.
*** יונתן רזאל: לפני די הרבה שנים נתקעתי בין טיסות באוקראינה. יצאתי אל הקור שבחוץ ופתאום שמעתי ילד שר בקול מתוק ומלאכי. עמדתי שם המום לרגע, משהו בקול שלו הרעיד בי מיתר עמוק ושכוח. שנים לאחר מכן הייתי בסיטואציה מורכבת ופתאום נזכרתי בקול ובשירה של הילד הזה ומשהו בי התמלא. התחלתי לשיר "שימו לב אל הנשמה". יש קול מנחם בתוך הבלאגן הזה.
יונתן רזאל לב אל הנשמה
אני רץ על הגשר/ לא מצליח להבין/ אם זה אצלי בידיים/ או שבור לרסיסים
אתה עומד לי בדרך/ ואני ממהר/ אז או שתזוז/ או שתיזהר
פתאום אני שומע/ כמו אז כשהייתי ילד/ מנגינת פלאים/ עולה מקצה הרחוב
שימו לב אל הנשמה/ הנשמה מאירה, הנשמה מאירה/ שימו לב אל הנשמה/ בדרך שלי, בדרך שלך
מאבד את הצלם/ הרגש נשחק/ כואב עד העצם/ זה שם המשחק/ אל תדפוק לי בדלת
כי אני לא נמצא/ מה ששלי שלי/ שלך שלך
פתאום אני שומע/ כמו אז כשהייתי ילד/ מנגינת פלאים/ עולה מקצה הרחוב
שימו לב אל הנשמה/ הנשמה מאירה, הנשמה מאירה/ שימו לב אל הנשמה
בדרך שלי, בדרך שלך/ שימו לב אל הנשמה/ איפה אני/ איפה אתה
שימו לב אל הנשמה/ מה ששלי שלך/ שלי שלך
