אהובה אכזרית, תרגיעי אותו שאף אחד לא נשאר לישון אצלך והמפתח עוד מחכה לו בארון. ים רפאלי חושף תחושות קנאה, אבל בהמשך מחזיר לה באיזושהי פסיכואנליזה שאומרת: "אגו ממלא את התפקיד/ תראי את לא היחידה ש/ תרקוד איתי הלילה כל הדרך למונית". אז רגע, מה באמת האמת בשבילו? המשיכה אליה, האגו? מה אמיתי, מה פייק? איכפת לו/ לא איכפת לו מהאחרים?
ים רפאלי ידלג על התשובות. לטובת קצב מסעיר, שירה עוצמתית, יתן לגרוב להאפיל על המילים. בחספוס הקולי שלו הוא מיצר מלודרמת רוק – דאנס צעקנית. אין כאן דמעות אלא בעיקר גרוב מצליף, עתיר אפקטים אלקטרוניים, מעברים מסעירים. התבנית מעבירה בעיקר תחושה קצבית מרקידה/ מקפיצה. זהו שיר של פחות תוכן ויותר אווירה, שנוצרת בהפקה עדכנית תוססת, שמנסה להתחבר למשמעות של הטקסט, אבל מפספסת אותו. המילים – אמצעי, ההפקה והגרוב – מטרה. אל תחפשו הזדהות רגשית עם התוכן. הצמד הנקרא Triangle (עידו נצר עמית מרדכי) יוצא מהשיר נשכר יותר מאשר ים רפאלי.
ים רפאלי אין אף אחד
משהו שהשתקתי/ שוחה עכשיו במים רדודים/ ועד שהתרחקתי/ מתרסק עליי כמו משאית ישר על הפנים
איפה שעמדתי/ עומד עכשיו מישהו במקומי/ כמעט ששרפתי/ את כל המקום וגם את זה שצמוד מדי אלייך
אני רק צריך לדעת/ תגידי את זה כבר נו תגידי איך שכל/ האחרים הם רק כמעט/ שאף אחד מהם לא נשאר לישון
והמפתח מחכה לי בארון/ גם אצלך לא רק אצלי/ שהשיגעון הוא אמיתי
אין אף אחד/ תגידי לי/ גם אצלך אין אף אחד/ תגידי לי אמיתי
חצי הכוס שלי ריקה / אגו ממלא את התפקיד/ תראי את לא היחידה ש/ תרקוד איתי הלילה כל הדרך למונית
באמת שלא איכפת לי/ את רק מעבירה תזמן עד שימאס/ נושכת תשפתיים/ זורקת מבטים עד שמשהו יתפס
אני רוצה את האמת רק את האמת/ של מי את באמת
אני רק צריך לדעת/ תגידי את זה כבר נו תגידי איך שכל/ האחרים הם רק כמעט/ שאף אחד מהם לא נשאר לישון
והמפתח מחכה לי בארון/ גם אצלך לא רק אצלי/ שהשיגעון הוא אמיתי
אין אף אחד/ תגידי לי/ גם אצלך/ אין אף אחד/ תגידי לי אמיתי/ שאין אף אחד
בלילות שקשה לך לבד/ רוצה אותי פה נוגע במקומו/ קרוב הכי קרוב/ שכל ההודעות מאוחר בלילה
זה לא סתם כי האלכוהול עלה לך/ הגענו רחוק התרגלנו לשתוק/ ככה זה עדיף אבל אנלא יכול
