האם נכון לשלב את השירים של מרסדס סוסה (Mercedes Sosa) בפסטיבל ג'אז? פסטיבלי ג’אז רבים היום מחפשים להרחיב את הגבולות לשילובי עולם (World Jazz), מוסיקה עם השפעות אתניות, שיתופי פעולה בין סגנונות. הכנסת שירים של סוסה יכולה להעשיר את התמה הכללית, להציע חוויה לא שגרתית לקהל ג’אז, ולהפוך את הפסטיבל למקום של חיבורים תרבותיים. זה בהחלט אפשרי, אם עושים זאת בתכנון מוזיקלי מתאים.
כבר 16 שנים חלפו מאז שהסתלקה. נדמה לי שלא החמצתי הופעה שלה, גם האחרונה, טרם מותה, בהיכל התרבות בת"א. עולם המוסיקה בלי מרסדס סוסה אינו מה שהיה.
כמי שאינו דובר ספרדית, אני עדיין מקשיב לסוסה ומחפש תרגום. אבל כמו בפעמים הקודמות – מתחולל נס: במקום להבין טקסט, מקשיבים לטון, כלומר לקול האמיתי שנובע ממקום נמוך שנמצא איפשהו בין הבטן ללב. מרסדס סוסה זכורה בעיקר כזמרת מובילה במוזיקה הפולקלורית הארגנטינאית ובתנועה של Nueva Canción (שיר חדש) – שירים שמביאים תודעה חברתית, פוליטית ולעיתים מוזיקה עממית המשולבת עם השפעות מודרניות
סוסה אינה עוד זמרת. היא טרובדורית שהמוסיקה העממית טבועה בדמה ובנשמתה, קול אלט עמוק צלול ומאוד חם, נגוע בעצבות תהומית וגם בשמחת חיים. קשורה לאדמתה, לשורשים שלה, למקצבים הדרום האמריקניים, אבל בעיקר לאמת הפנימית הייחודית שלה, שהיא מעין "אמת אוניברסאלית". לא סתם אומרים עליה "קולה של דרום אמריקה". זמרת מהסוג העל-זמני, זמרת מחאה, זמרת עם. תמיד חלפה מעל מחסומי האופנה והזמן.
יפוג'אז איתגר את המוסיקאי, הפסנתרן האיטלקי טוני פנצ'לה לכתוב עיבודים לשירים שלה בביצוע הרכב שבמרכזו הזמרת אנה שפיץ והגיטריסט הספרדי המבריק חימו טבר.
מה ששמענו בערב הזה היה שחזור או עיבוד של שיריה לסביבות ג’אז. שירי סוסה בפורמט פולקלור ברזילאי / ארגנטינאי מסורתי כתובים בגישה ג’אזית, מעובדים בשינויי קצב, כדי ליצור קשר מוזיקלי בין הג’אז למקור.
מה שהצליח בחיבור היה מתן כבוד לשירי סוסה. טוני פנצ'לה (פסנתר) הקפיד לא לטשטש את הזהות הפולקלורית של השירים, לא “להלביש” שיר עממי בצורה, שנראית כמו קונטרה־אותנטית, אלא לשמור על הלב והמסר של השיר. מבחינה זו גם הזמרת אנה שפיץ תרמה תרומה משמעותית למופע – באינטונציה, בטווח קולי, במגע עם רוח השירים. חבל רק שהיא הצטעצעה יתר על המידה ו"חפרה" בין השירים, משהו שפגע ברצף האיכותי של המופע.
והיו רגעי שיא, כשנגני ההקשה גלעד דוברצקי ושי זלמן נכנסו לפעולה בשיר So Lo Le Pido A La Dios. אלה היו רגעים שהעשירו את המופע, הכניסו ניואנסים של רגש, פתחו את הגבולות.
בהשתתפות: טוני פנצ'לה Tony Pancella עיבודים, פסנתר (איטליה) חימו טבר Ximo Tebar גיטרה (ספרד), אנה שפיץ – שירה רם ארז – צ'לו, אסף חכימי בס, שי זלמן תופים, גלעד דוברצקי – כלי הקשה
