כלי נגינה אתניים הם כלים המיוחדים לתרבות מסוימת או לקבוצה אתנית כלשהי. לרוב, הכלים הללו משקפים את המסורות, האמונות וההיסטוריה של הקהילה שבה הם נוצרו או משומשים והם בעלי השפעה עמוקה על המוזיקה העממית והמסורתית של העמים והתרבויות בהם הם נמצאים גם משתלבים נפלא בהרכבים של מוסיקה מודרנית ומוסיקת עולם. . הנה כמה דוגמאות לכלי נגינה אתניים:
1. עוד (Oud) – כלי מיתר מהמזרח התיכון, בעל צליל עשיר וחם. העוד נחשב לאחד הכלים העתיקים ביותר.העוד הערבי הוא אחד מכלי הנגינה המרכזיים והמשמעותיים ביותר במוזיקה הערבית הקלאסית והעממית. הוא נחשב לאב הקדמון של הלאוטה האירופית ולכלי מיתר עתיק שתחילתו לפני אלפי שנים. העוד הוא כלי מיתר גדול, מעוגל ורב עוצמה, שמנוגן בפריטה ומוכר בזכות הצליל החם והעשיר שלו. עשוי לרוב מעץ איכותי, כמו עץ אגוז, עץ אשוח או מהגוני, ויש לו תיבת תהודה רחבה, עגולה ומקומרת, שמעניקה לו את הצליל העמוק והחם.
בדרך כלל יש לעוד הערבי 11 מיתרים, המסודרים בזוגות, עם מיתר נוסף המכוון נמוך מהזוגות האחרים. המיתרים יכולים להיות עשויים מניילון, פלדה או מעי, והם מכוונים בדרך כלל לפי סולמות מקאם (maqam), שהם הבסיס המוזיקלי במוזיקה הערבית.
כיום, העוד ממשיך לשחק תפקיד מרכזי במוזיקה הערבית המסורתית וגם במוזיקה העכשווית, כולל בז’אנרים כמו מוזיקת עולם, פיוז’ן וג’אז. הוא נשאר כלי חשוב המשלב מסורת עם חדשנות, ומייצג את ההמשכיות וההתחדשות של המוזיקה הערבית לאורך הדורות.
2. דידג’רידו (Didgeridoo) – כלי נשיפה אבוריג’יני עתיק מאוסטרליה, העשוי מעץ אקליפטוס חלול. הוא משמש את האבוריג’ינים, תושביה המקוריים של היבשת, כבר אלפי שנים. הכלי עשוי מעץ (בדרך כלל עץ אקליפטוס) שהתעצב בצורה טבעית על ידי טרמיטים, והוא מפיק צליל נמוך ועמוק, המתמשך לאורך זמן. הנגן מייצר את הצליל על ידי נשיפה קבועה לתוך הכלי, בשילוב טכניקה הנקראת נשימה מחזורית, המאפשרת לנגן להפיק צליל מתמשך ללא הפסקה לנשימה.
הדידג’רידו לא רק כלי מוזיקלי אלא גם בעל חשיבות תרבותית ורוחנית עבור האבוריג’ינים. הוא משמש בטקסים שונים, וברבים מהמקרים הוא נחשב לכלי המחקה את צלילי הטבע והחיות.
3. גונג (Gong) . כלי הקשה מסין וממדינות מזרח אסיה, שעשוי ממתכת ויוצר צלילים מהדהדים. הגונג הוא כלי נגינה מסורתי שמקורו במזרח אסיה, במיוחד בסין ובדרום-מזרח אסיה. הוא עשוי לרוב ממתכת, בדרך כלל מברונזה, ומורכב מצלחת גדולה ועגולה. כאשר מכים בגונג בעזרת פטיש מיוחד או מקל מרופד, הוא משמיע צליל עמוק ורוטט, הנמשך זמן רב לאחר המכה.
הגונג משמש בטקסים דתיים, פסטיבלים, טקסים רשמיים, וגם במוזיקה מסורתית. הצליל של הגונג נחשב לא רק כמרכיב מוזיקלי אלא גם כסמל רוחני עם משמעות טקסית ותרבותית עמוקה. בנוסף לכך, הגונג משמש לעיתים קרובות גם במוזיקה מודרנית ובסרטים כדי ליצור אפקטים דרמטיים או אווירה מיוחדת וכן לצורך מדיטציה.
4. קורה (Kora) – כלי מיתר מסורתי ממערב אפריקה, המזכיר שילוב בין נבל וגיטרה. הקורה עשוי מדלעת גדולה שמשמשת כתיבת תהודה, עליה מותח עור פרה. יש לו בין 21 ל-24 מיתרים עשויים מעור או מחוטי ניילון, עליהם פורטים בידיים באמצעות האצבעות. הקורה נפוץ בעיקר בקרב בני המנדה במאלי, סנגל, גמביה וגינאה, והוא משמש במוזיקה מסורתית, לרוב בליווי סיפורי עם ושירה.
הנגינה בקורה דורשת מיומנות גבוהה, והוא נחשב לכלי חשוב במוזיקה האפריקאית המסורתית, במיוחד בקרב גרים (griots) שהם
סיטאר (Sitar) כלי מיתר מסורתי מהודו, הידוע בעיקר בזכות צליליו העמוקים והמגוונים. מקורו בצפון הודו. לסיטאר יש בין 18 ל-21 מיתרים, אך רק 6 או 7 מהם משמשים לנגינה ישירה, בעוד שאר המיתרים משמשים להפקת צלילים תומכים ורזונטיים שנקראים “סימפטתיים”. כלי הנגינה הזה נפוץ בעיקר במוזיקה הקלאסית ההודית, והוא זכה לפופולריות עולמית בשנות ה-60, בין היתר בזכות הנגן ההודי ראווי שנקר שהשפיע על מוזיקאים מערביים כמו ג’ורג’ האריסון מהביטלס.
לסיטאר יש גוף עץ חלול וגדול עם לוח תדרים ארוך, והוא מנוגן באמצעות מפרט הנקרא “מיזרב” שמניחים על האצבעות. הצליל הייחודי של הסיטאר נוצר משילוב של המיתרים הרזונטיים עם נגינת המיתרים המרכזיים, והוא מאופיין ברזוננס ועומק טונלי עשיר.
6. באללייקה (Balalaika) – כלי מיתר מסורתי מרוסיה, בעל צורה משולשת וצליל חד המוכר בעיקר בזכות מבנהו המיוחד, הכולל גוף משולש ושלושה מיתרים. הבללייקה היא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה העממית הרוסית ויש לה מקום חשוב גם בתזמורות קלאסיות רוסיות.
לבללייקה יש מספר גרסאות שונות, הנבדלות בגודל ובגובה הצליל:
• פְּרִימָה: הסוג הנפוץ ביותר, המשמש לנגינה מלודית.
• אלט: גרסה גדולה יותר עם טון נמוך יותר.
• בס: בעלת צליל נמוך ונפח גדול יותר, לעתים קרובות מנגנים בה בעזרת מפרט.
• קונטרבס: הבללייקה הגדולה ביותר עם הצליל הנמוך ביותר, משמשת כליווי תזמורתי.
הבללייקה נחשבת לכלי נגינה ייחודי גם בגלל אופן הנגינה שלה, שבו נוהגים לנגן בפריטה בעזרת האצבעות, והמוזיקה המופקת ממנה נחשבת לסמל של התרבות הרוסית המסורתית.
מנגן על הבללייקה: אלכסיי ארקיפובסקי
7. קחון (Cajón) – תוף עשוי מעץ שמקורו בפרו הנראה כמו קופסה מלבנית. הנגן יושב עליו ומקיש עליו בידיים, מה שמייצר צלילים עמוקים ומגוונים. הוא מתופף על הדופן הקדמית או האחורית שלו כדי להפיק צליליםשיכולים להזכיר תופים שונים, כמו תוף בס ותוף סנר, ולכן הקחון משמש בהרבה סגנונות מוזיקה, במיוחד במוזיקה אפרו-פרואנית, פלמנקו ומוזיקה לטינית אחרת.
העיצוב הפשוט של הקחון הופך אותו לכלי רב-שימושי שמתאים גם למוזיקה מסורתית וגם למוזיקה עכשווית. הפאה הקדמית, שעשויה בדרך כלל מדיקט דק, מפיקה צליל חד ופריך כשהיא נוקשה קרוב לקצה, בעוד שהמרכז מפיק צליל בס עמוק יותר. יש קחונים שמצוידים בחוטים פנימיים או מיתרי סנר שמוסיפים אפקט זמזום, בדומה לתוף סנר. הקחון נחשב לכלי נייד ופופולרי בקרב מוזיקאים שמופיעים ברחוב או בהופעות אקוסטיות.
8.חליל פאן (Pan Flute) – כלי נשיפה עתיק שמקורו בדרום אמריקה. עשוי מצינורות חלולים באורכים שונים, שמקורו בתרבויות עתיקות כמו יוון ורומא. חליל זה, המזוהה עם האל היווני פאן (אל הרועים והטבע), בנוי מסדרה של צינורות, כל אחד באורך שונה, המחוברים זה לזה בשורה. כל צינור מייצר צליל בגובה שונה כאשר נושפים לתוכו.
חלילי פאן יכולים להיות עשויים ממגוון חומרים כמו קנה סוכר, עץ או אפילו מתכת, ומופיעים בגרסאות שונות בתרבויות רבות בעולם. המנגינה שמופקת מהחליל נחשבת לרוב לרכה ומלודית, והיא מזוהה עם מוזיקה עממית באזורים כמו דרום אמריקה, שם כלי דומה נקרא “סיקו”.
9. דג’מבה (Djembe) – תוף ממערב אפריקה (מאלי, נגינאה, סנגל וחוף השנהב) שעשוי מעור וחומר קשיח כמו עץ,
הדג’מבה הוא תוף אפריקאי מסורתי שמקורו במערב אפריקה, במיוחד באזור מאלי, התוף עשוי בדרך כלל מגזע עץ מגולף, עליו נמתחת עור חיה (לרוב עור עז) בתהליך מוקפד שמבטיח את מתיחותו ועמידותו.
הדג’מבה הוא תוף בצורת גביע, וניתן לנגן עליו במגוון רחב של טכניקות כדי להפיק צלילים שונים, ממכות בס עמוקות ועד צלילים גבוהים וחדים. התוף הוא כלי נגינה חשוב בטקסים ובאירועים חברתיים באפריקה, ולעיתים קרובות מנגנים בו כחלק מהרכבי תופים המסונכרנים עם ריקוד ושירה.
במהלך השנים הדג’מבה הפך לפופולרי ברחבי העולם, במיוחד בקרב קהילות המנגנות מוזיקה אפריקאית מסורתית וכן בקבוצות קצב ומעגלי תיפוף מודרניים.
10. קמנצ'ה (Kamancheh)הקמנצ׳ה הוא כלי מיתר מזרח תיכוני עתיק, המזוהה בעיקר עם מוזיקה פרסית, אזרית, כורדית, ארמנית וגיאורגית. הקמנצ’ה הוא סוג של כינור מזרחי בעל צוואר ארוך, הנגינה עליו נעשית באמצעות קשת. מבנה הקמנצ’ה כולל גוף עגול עשוי מעץ, המכוסה בעור על חלקו העליון. בצוואר הכלי ישנם בדרך כלל שלושה או ארבעה מיתרים, העשויים ממתכת או ממעי בעלי חיים, שמכוונים בעזרת מפתחות הנמצאים בראש הכלי. הכלי מונח על הברך של הנגן או בין רגליו, ובשל המבנה הייחודי שלו, יש לו יכולת לייצר צלילים מאוד מלודיים ומלאי רגש, הנעים בין צלילים עדינים ועד צלילים עמוקים וחזקים.
הקמנצ’ה משמש לרוב ככלי מרכזי במוזיקה קלאסית פרסית ובמסורות מוזיקליות אחרות באזור, והוא נחשב לסמל תרבותי חשוב בתרבויות שבהן הוא נפוץ. בשנים האחרונות, הקמנצ’ה זוכה להכרה גם בעולם המערבי, במיוחד במוזיקה אתנית ומוזיקת עולם. (נגינה Kayhan Kalhor מאירן)
