כריס קורנל 1

אחד ויחיד ולא צפוי גם במותו

כריס קורנל

על כריס קורנל שנפטר בגיל 52
/5

התדהמה מוצדקת. רוקר יפה תואר, יצירתי, פורה, ואם ברוס ספרינגסטין לא ייעלב נגיד – זמר הרוק הטוב ביותר בתקופתנו. הכרנו אותו מצוין. חמש פעמים הופיע בישראל – עם ההרכבים שלו וגם סולו. מה קרה שם שהוביל למותו בגיל 52? כותרות אחדות מדברות על התאבדות. ממש כך. מסוג הידיעות הלא-יאמן-כי יסופר. כריס קורנל התאבד?!
אי אפשר בלי כמה מילים על דרכו: סאונדגרדן ערכה את הופעתה הראשונה בלונדון ב-1989. חבורה שהייתה סוג של punk יותר מאשר להקה שייצגה את מה שנחשב מאוחר יותר "צליל  הגראנג' של סיאטל". להקת נירוונה הייתה אז בדרך לאלבום ראשון. היא מי שתיזכר מהסצנה ההיא יותר מסאונדגרדן, אבל מי שהאזין אז לצלילים של סאונדגרדן יכול היה להבחין,כי ההרכב הזה נועד להגיע רחוק.
מי שבלט כבר אז היה כריס קורנל.  קול חזק ועשיר מאוד, יותר בלוזי מאשר פאנק. באלבום שיצא אז , Ultramega OK, היה קאבר לבלוז של Howlin’ Wolf, שנקרא Smokestack Lightning. קורנל ביצע אותו בסגנון שירה שהזכיר את רוברט פלאנט מזפלין, גם הוא מושפע בלוז. הצליל שיקף את להקות הגראנג' של התקופה רק במובן של חזרה לבסיס. העובדה שהחבורה זכתה לחוזה עם חברת מוסיקה מרכזית (A&M) בלונדון הראתה שהיא מעניינת את אפיק המיינסטרים של התעשייה. הלהקה הצטרפה אז לסיבוב הופעות עם גאנז נ' רוזס, והאלבום הנ"ל היה מועמד לגראמי. אלבום שני  –  Badmotorfinger, חיזק את מעמד הלהקה במשבצת גל הרוק האמריקני החדש, עם שירים כ –  Fopp ו – Flower. הסאונד של להיטם הגדול ביותר Black Hole Sun הזכיר יותר פסיכדליית רוק נוסח השישים מאשר הרד רוק.  קולו של כריס קורנל נשמע כמו מושפע מפרנק סינטרה. הלהקה המשיכה במגמה לפרוץ גבולות סגנוניים למרחב מוסיקלי נטול גבולות. כריס קורנל היה המניע.  זו מן הסתם הסיבה שהביאה לפירוק של סאונדגרדן.
קורנל הוציא אלבום סולו When I’m Down שהראה את הנטייה שלו לסול דרומי. זו הייתה המגמה שלו, כשהקים את אודיוסלייב  Audioslave  עם שלושה חברים לשעבר מלהקת Rage Against the Machine. ההתחלה (אלבום ראשון) נשמעה כמו שידוך מפוקפק. בהמשך המוסיקה הפכה אקלקטית יותר, מיוחדת יותר בחיבור כל חלקיהם לשלם. אודיוסלייב הי תה תרכובת בין צליל הסול-פופ של שנות השישים ופופ פסיכודלי. אבל גם ההרכב הזה לא החזיק מעמד (הוא חזר השנה להופעה בודדת בערב מחאה נגד טרמפ). כריס קורנל העדיף לחזור לקריירת סולו במוסיקה מגוונת יותר מאשר כל חלקיו הקודמים. Carry On, אלבומו מ-2007 הכיל גם סאונדגרדן, מוסיקה נוסח פסי הקול של סרטי ג'יימס בונד, קאבר אקוסטי ל"בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון. החופש שהוא לקח לעצמו הביא אותן עד מפיק הריתם נ' בלוז Timbaland, שעבד איתו על אלבום הסולו "צעקה" מ-2009. השירה של קורנל הקרינה עוצמות שהגיעו מתחת למיתרי הקול. "תחנת כוח שהרעידה את גג האולם" כתבו על ההופעה שלו. גם מכורי ההרדקור רוק הודו, שעוצמות כאלו נדירות. יש מי שכתבו: "זמר הרוק הטוב ביותר ששמענו אי-פעם".
כריס קורנל מעולם לא התקבע על סגנון אחד. הוא אמר בראיון, שהוא כותב שירים לפי מה שבא לו בזמן מסוים, במצב רוח מסוים. קריירת הסולו שלו אפשרה לו את זה, להיות חופשי, לכתוב מה-בראש, לעשות קאברים למייקל ג'קסון ולשינייד אוקונור. מאז ימי הגראנג' של סיאטל, האיש מת להמציא את עצמו מחדש, אבל במהות להישאר הוא – כריס קורנל.
גם אחרי שהוציא גם אלבום סולו אקוסטי, עדיין  לא מצא מנוח וחזר לאיחוד מחדש של סאונדגרדן  לקראת 2010, שהוביל לאלבום חדש King Animal שיצא ב-2012. קורנל הופיע עם ההרכב הזה בפסטיבל רוקנרולר בבלומפילד ב-2014, וממש עכשיו בדטרויט, לפני מותו. אם לסכם את דרכו: כריס קורנל היה אחד האמנים הלא צפויים במוסיקת הרוק, ועכשיו, מתברר כי גם במותו הוא לא היה צפוי.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

כריס קורנל – היכל התרבות 2016

כריס קורנל אמפי שוני 2012

כריס קורנל – ההופעה בגני התערוכה 2009

כריס קורנל – מסיבת עיתונאים 2009

כריס קורנל סאונדגרדן  בפסטיבל רוקנרולר 2014

וידיאו: ביקור ראשון בישראל  מסיבת עיתונאים

בהופעה באמפי שוני

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן