אל תחזיקו את הדמעות. בועז שרעבי עושה לי את זה בגרסה מרטיטה לשירו הקלאסי. השיר נכתב על ידי אהוד מנור כחלק מקמפיין להשבתו של הנווט הישראלי רון ארד (*) מן השבי.
היו ימים שעוד קיוו שיחזור. רון ארד לא חזר. השיר הפך מצבת זיכרון גם לממתינים רבים לשוב יקיריהם ולאחד השירים המרטיטים הזועק לשובם של החטופים. המילים והלחן מבטאים את עומק הגעגועים והציפייה. שיר שיש בו תפילה, שירת הלב. הוא מכיל את תמצית הרצון לטוב, גם כשרע. גרסת המלחין בעז שרעבי נותרה חלק בלתי נפרד מהשיר – מזוהה לחלוטין אתו, אולטימטיבית.
השיר כתוב בשפה פשוטה אך רגשית מאוד, ומבוסס על חזרה על מילים ורעיונות כדי להעצים את תחושת הציפייה. הוא בנוי על תקבולות וניגודים בין המצב בהווה לבין העתיד המדומיין שבו האהוב ישוב.
הדובר מחכה לנעדר שיחזור. הוא משדר תחושת חוסר ודאות אך גם אמונה שיום אחד זה יקרה. השיר משלב רגשות של עצב עם אמונה שהמפגש יקרה, מאמין באהבה ככוח חזק שמשפיע עליו גם כשהאדם השני אינו נוכח.
התיאורים בשיר עדינים ונוגעים בנפש, והלחן של בועז שרעבי, מוסיף נופך נוסטלגי ורובד עמוק של רגש. הלחן המינורי, הסגנון המוזיקלי המשלב נשמה ופיוטיות, והקול הייחודי של שרעבי מחזקים את תחושת הציפייה, הכמיהה והרגש שבמילים.
השילוב בין המילים הרגישות של אהוד מנור והלחן המרגש של בעז שרעבי הפכו את השיר לקלאסיקה ישראלית.
*** רון ארד, נווט קרב בחיל האוויר, נפל בשבי לפני 39 שנה, ב- 16.10.86 ומאז נחשב לנעדר. המאמצים והניסיונות לפענח מה עלה בגורלו עד כה עלו בתוהו.
כשתבוא בעז שרעבי מחבק את משפחות החטופים
כשתבוא/ ביום מן הימים,
ימים שנחתמים/ בקצה תפילה.
כשתבוא/ נגיש לך פרחים/ פרחים שנפתחים
ללא מילה.
ואם תהיה עייף/ ואם בעצב תתעטף
נשיר לך בשקט/ נשיר לך ברוך – ונחכה, ונלטף עד שתצטרף
ואז נשיר ברון נשיר ברון.
כשתבוא/ הביתה מן הקור
הביתה אל האור/ הלב ירעד.
כשתבוא/ מבעד לדמעות
תבחין באותיות/ לחופש נולד.
ואם תהיה עייף…
