שירים מולחנים מזוהים בדרך כלל עם הזמר. פחות עם המלחין ואולי פחות מזה עם המשורר. האוסף הזה בא "לעשות צדק" עם המשורר, כלומר המשוררת, למרות שדווקא לאה גולדברג איננה זקוקה ל"צדק" שהרי היא מהמוכרות והמולחנות ביותר.
מי לא מזהה את "זה מכבר אין איש מחכה לי שם" ששר אושיק לוי ללחנו של מתי כספי. שיר שמדבר על אפסות הקיום, על החיים הקצרים, שמסתיימים בלא-כלום – "עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?"
ויש כאן שורה שאומרת: "אחריי מותי עוד יהיה מישהו בעולם/ מישהו יאהב מישהו, מישהו ישנא".
כן, תזמזמו. האם הפרשנות של מתי כספי נותנת ביטוי לשיר? האם טון הגעגועים של אושיק לוי הולם את רוח השיר?
אלה שאלות שבדרך כלל מעסיקות כשמדברים על הלחנת שירי משוררים. לפעמים המשורר התכוון לדבר אחד, המלחין הלך לכיוון אחר. מי שמחפש אינטראקציות מושלמות לשווא יחפש.
אבל בשיריה של לאה גולדברג קיים לא רק מקצב חיצוני שריתק את המלחינים, אלא גם ריתמוס פנימי כאילו המילים שרו את עצמן. מילים שמגיעות, שנוגעות. משרטטות תחושות, על רקע נופים. מציירות נופים מתוך מגע תחושתי.

לאה גולדברג עסקה בחיים ובמוות מתוך סימן שאלה גדול. "מה יהיה בסופנו" – שרה נורית גלרון ללחן (אשר ביטינסקי) שמצליח להעביר תחושת צער עמוק. פחות אירוניה. "איזה פרח יצמח על קברנו? אני אתפלל שתהיה זו נורית צהובה".
גולדברג עסקה בחיים מתוך געגוע לדברים נשגבים ממנה, מתוך החסר הגדול של אהבה.  את "את תלכי בשדה" כתבה לאה גולדברג ב-1943. "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד", שרה חווה אלברשטיין. והלחן הזה (חיים ברקני) נפלא למילים, המביעות געגוע עז להיות כאחד האדם.

אלה מתאבנים. זה אוסף שלא מפסיקים לשמוע. 38 שירי לאה גולדברג בדיסק כפול. זה אוסף של בחירות נפלאות, של הרבה לחנים בלעדיים.

אחינועם ניני שרה – "בואי כלה" (מתוך ההופעה עם רביעיית סוליס האיטלקית), מייצרת מתח נפלא. והעיבוד רוק-קלאסי מצוין.
יהודית רביץ – "סליחות" "באת אלי את עיני לפקוח", שיר שרביץ שרה בפסטיבל הזמר של 1977.
גולדברג בסגנונות שונים, בזוויות מוסיקליות שונות, בשלל עיבודים: הליריות היפה של "ימים לבנים" שהלחין ושר שלמה יידוב, התום המקסים של "מדוע הילד צחק בחלום" שהלחין שלום חנוך ושר אריק איינשטיין (מתחיל שקט, עובר לדרמה), "אהבתה של תירזה די-מון" שהלחינה נורית הירש ושרה אילנית מעורר געגועים, "ערב מול הגלעד" שהלחין מיקי גבריאלוב – אחד הביצועים היפים של אריק סיני לשיר הזה, וגם המהלך המורכב של שם טוב לוי ל"ההד" במסגרת "קצת אחרת", הפסטורליות בלחן ובעיבוד של מיקי גבריאלוב ל"הזמן הכפרי" ששר אריק איינשטיין, הלחן הבלעדי של מירון מינסטר ל"נפרדנו כך" כולל האווירה הטעונה-הזויה בעיבוד (אלונה טוראל) בביצוע הדרמטי של נורית גלרון.

הביצוע מלא הצער וההוד של יהודית רביץ ל"למי שאינו מאמין", וגם חיוך וקלילות מסוימת בביצוע של לוליק ל"ההר הירוק" שהלחין סשה ארגוב. הפרשנות המלודית והאוורירית של דפנה אילת בעיבוד אלכס וויס ל"משירי ארץ אהבתי" שנשמע כל-כך ארצישראלי (אם יש משהו כזה).

רוחמה רז בטונים התמימים שלה שרה "בארץ אהבתי השקד פורח", והנה עוד מלחין – מוני אמריליו – שפרשן ברכות נוסטלגית את השיר הזה. והנימה השובבנית משועשעת של יהודית רביץ ויוני רכטר ל"מה עושות האיילות"

ואיך אפשר במה שנשמע שיר ילדים מקים – "פזמום ליקינתון" שהלחינה רבקה גווילי כאן בביצוע נינוח ומחויך של יהורם גאון. העיבוד הקלטי-אירי משהו של שם טוב לוי ל"במקום ששם נדמו", הפרשנות הייחודית-מהורהרת שלוקחת את "אולי מחר" ("אני אהיה יפה מאד") למקומות שלעולם לא היינו מגיעים אליהם אלמלא הלחן של יעל גרמן.
הפרשנויות הכי פחות שגרתיות באוסף של שם טוב לוי ל"שיר סוף הדרך" ושל שלמה יידוב ל"גבינו לברושים". ועדיין לא עברנו על כל השירים. אוסף של לחנים וזמרים שמנסים להתמודד עם מופלאותם של שירי המשוררת.

לאה גולדברג קוראת "משירי ארץ אהבתי"

לאה גולדברג פייסבוק