ליהי טולדנו שיר אוזן – מדמואזל גרסת הדואט

קצב הואלס הופך את השיר נגיש במעברים יפים. גרסת הדואט מוסיפה דינמיקה של דו קיום בין שני קולות עוצמתיים כמתבקש מהטקסט.

אוקטובר 3, 2025

מילים ולחן: ליהי טולדנו, צליל קליפי, נדב (נאבי) אהרוני עיבוד: ניר מימון, עידן שרון, נדב (נאבי) אהרוני עיבוד כלי מיתר: ניר מימון, יועד ניר, עידן שרון, נדב (נאבי) אהרוני הפקה מוסיקלית: ניר מימון צ׳לו, כלי מיתר: יועד ניר פסנתר: אלדד ציטרין גיטרה בס ותכנותים: ניר מימון

 4.5/5

המילה “מדמואזל” מרמזת על תואר צרפתי, (mademoiselle) – “עלמה, גב’ צעירה” – שם שמכיל גם נימוס וגם מעט ריח של ריחוק, רומנטיקה, אולי נוכחות נשית עמומה. השימוש חוזר בשם הזה נותן תחושת פנייה ישירה אך גם מרוחקת.
בעברית, זו מילה חריגה – ולכן היא בולטת מיד בשיר, תופסת תשומת לב. היא מקנה לנמענת ארומה של ניחוח צרפתי, זרות קלה, וגם אולי עדינות, עלמות, רומנטיקה “ישנה” — שיש לה ניגוד חד עם שאר מילות השיר (“סיגריות”, “דקירות”, “שוב למיטה”). "מדמואזל" כאילו קוראת לה להיות "עלמה" — תמימה, עדינה, רכה. אבל השיר חושף מציאות אחרת לגמרי: היא אינה מדמואזל סטריאוטיפית. היא עייפה, סוחבת על הגב את העולם, בוכה, טועה, מתגנדרת כדי לברוח. המילה מסייעת לבנות את הקונפליקט המרכזי של השיר: הזהות הנשית בעידן מודרני, הפער בין דימוי למציאות, ובין עדינות לצלקות.
המילה יוצרת אירוניה עדינה – מראית עין מול אמת. "מדמואזל" מציבה את הציפייה החברתית מול המציאות של הדמות – מאבק בין להיות "כפי שמצופה" לבין להיות אמיתית עם עצמה.
השיר בגרסת הדואט של ליה טולדנו ושיר אוזן, שמוגש בגוף ראשון ושני, בונה דמות שבורכה בתמימות (“את עדיין תמימה, תודה לאל”), אך גם נושאת עול כבד (“מחזיקה את העולם על הגב / וואלה כבד”). מדובר באישה שמנסה לנווט בין חלומות, עומסים פנימיים ופחדים. השיר נע בין חשיפת מצבה ובין עצות להיחלץ ממנו.
הפניה הישירה: “תסתכל לה בעיניים / תישך את השפתיים / עד שזה יכאב לך קצת” – אומרת אינטימיות פיזית רגשית, דחיפה לעבור את מחסום הכאב. השורה “בתוך תוכך היא מחכה / שתקפוץ לתוך המים / ותפתח את העיניים / עד שזה ישרוף לך קצת” משדרת השתתפות פנימית, קריאה להעז, להיכנס לעומק, גם במחיר של כאב.
הדוברת ממדרת עצמה מהקונבנציה החברתית או הדתית – אין חגים, אין שבתות. במקום זאת – "סיגריות, כסף נופל מהכיסים, ארבע דקירות בנשמה הסוררת שלי" – דימויים של קרע פנימי, כאב בלתי נראה, תחושת תזוזה מתמדת. גם שואלת שאלות קיומיות “מי את, מה את?” — שאלה מהותית על זהות שמפנה אליה הדובר שמעמידה מול מראה פנימית. הכאב, החיפוש העצמי, התחושה שמישהו ממתין – כל אלו יחד יוצרים קו של בין ילדות לבגרות, בין תמימות למודעות.

“אין לי אביב בחלונות / חלומות אי אפשר להרדים / ששש לילה טוב” – הניגודים בין האופטימיות (אביב, חלומות) לבין המציאות של שינה לא שלווה, דיכאון פנימי, שקט כפוי. הדובר מתאר בגוף שני: “את מותחת גבולות לקצה / יש לך שיטה מזהה שהיא משחקת עם הקצוות, בוחנת אפשרויות, אולי גם משחקת עם הסיכון. “קל לקלקל … מתעוררת ואז מתגנדרת” – תיאור של מחזוריות, יום־יום — התעוררות, אך מיד לאחר מכן הידרדרות מחדש. “די כבר להתעסק בתפל” – תוכחה-זעם על דברים שוליים שמסיחים, שמפריעים.
קצב הואלס הופך את השיר נגיש במעברים יפים. גרסת הדואט מוסיפה דינמיקה של דו קיום בין שני קולות עוצמתיים כמתבקש מהטקסט. העיבוד נותן מקום לקול, לטקסט, לדרמה.
השיר מצליח לשלב פשטות בכנות עם עומק רגשי. הוא מדבר במהירות על הזמן שעובר, על הזהות שנמצאת במאבק, על הצורך לפרוץ גבולות, בשילוב של אווירה אינטימית ומתח בין הפנימי לחיצוני, בין מה שנראה לעין לבין מה שמתרחש בלב.