לירן דנינו אינו עושה מאמץ לעלות כיתה. הוא בחר בעוד טקסט חבוט על מיטה ריקה אחרי שהיא עזבה, חלום מסויט, עיניים שורפות. את עוצמת קולו המאנפף משקיע דנינו כדי לייצר איזו מלודרמה אישית לא משכנעת. צלילי אלקטרוניקה מנסים לבנות מתח ותחושת הזיה,  אבל "כל המילים המתוקות" שלחש לה מתפוגגות בשיאי קולו בקצב פופ ובמנגינה שאינם הופכים את הנרטיב שבשיר למהימן. נדמה לעיתים כי השירים מותאמים לטווח המנעד של דנינו יותר מאשר למבע תחושתי שישדר אמת. אפשר לרשום: עוד להיט ללירן דנינו, שאינו מעיד על ניסיון להגיע למוסיקה יותר אותנטית.

חוזר למציאות, עכשיו אני מתפכח/ מולך זה קרב אבוד, ואין סיכוי לנצח/
היום קם במיטה ריקה, מתעורר מהסרט/ ואת כבר רחוקה, טסת לארץ אחרת
היום… היום…
כל המילים המתוקות שלחשתי לך/ מעירות אותי מהחלום/ כל הדלתות מסתובבות בעולם שלך/ בין החדרים אין לי מקום
חוזר למציאות, וזה שורף בעיניים/ תדעי למרות הכל, עוד לא ויתרתי עלייך
היום…היום…
כל המילים המתוקות שלחשתי לך/ מעירות אותי מהחלום/ כל הדלתות מסתובבות בעולם שלך/ בין החדרים אין לי מקום/ כל המילים המתוקות שלחשתי לך
איך זה נגמר? האם ניסינו הכל?/ זה לא מה שרצינו, את כבר לא כאן…
כל המילים המתוקות שלחשתי לך/ מעירות אותי מהחלום/ כל הדלתות מסתובבות בעולם שלך/ בין החדרים אין לי מקום