יש איזושהי תמימות כשעדין מדברים על "הלב" שיעצור אנשים לפנטז על מקומות רחוקים במיוחד בימים אלה של כאוס, אזעקות, מלחמות אינסוף. מצד שני אי אפשר להתכחש: . יש משהו עמוק וייחודי בחיבור לארץ – תרבות, שפה, זיכרונות – שלפעמים ממשיך ללוות גם רחוק מהבית. הרעיון של “לב שנשאר בישראל” הוא עדות לקשר הבלתי ניתן לניתוק של רבים עם המקום שבו גדלו או הרגישו חלק מהקהילה. לעיתים זה יכול להיות תחושת געגוע, גאווה, או אפילו כאב על מה שנשאר מאחור.
מונד מנסים לבטא התחושה הזו עם בלדת רוק מדוכדכת המלווה את הנוטשת המתוסכלת בדרך למונית. מנגינה פשוטה, אקוסטיות שקטה, אבל שירה מעט אנמית של מתן אטיאס, חסרת עומק רגשי, כאילו מתנצלת על האמירה – "כאן הלב", יותר משתתפת בצער מאשר מביעה נחישות. אם רצו לשכנע את הנוטשת לא לטוס לאוסטרליה – לא בטוח שהשיר הזה יעצור אותה.
מונד אוסטרליה
רצית לטוס לאוסטרליה, יש שם שקט ואויר
ואפשר לחיות פשוט/ האוכל טוב וגם היין זול
ואין מי שישאל
רצית לטוס לאוסטרליה, בא לך מרחבים
ושם אפשר למצוא מקום/ שיהיה כולו שלך
רחוק מכל הבלגן
רציתי להגיד לך, גם בסוף העולם והמילים
לא מחכות תשובות שלא תוכלי למצוא גם כאן
וכאן הלב
רצית לטוס לאוסטרליה, ובדרך למונית
חיבקת אותי חזק
אמרת שבחגים אפשר לבוא ובכית
רציתי להגיד לך, גם בסוף העולם והמילים
לא מחכות תשובות שלא תוכלי למצוא גם כאן
וכאן הלב כאן הלב
