הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם
מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם
האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול
ואותי מעניינת ירדנה יותר מהכול.
המשפט "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" – ממשיך להיות אקטואלי ועוצמתו אף מתחזקת היום. קיים ייאוש כללי גדול, אבל ממשיכים לחגוג – וכמו ששלום כתב – ירדנה מעניינת אותו יותר מהכול. כל אחד נשאר בתא הקטן שלו. את מי מעניינת המדינה? נדמה לי, שאין מה להוסיף על השיר הזה – מתקפה חברתית פוליטית על האווירה, על הציבור, שנבחריו הם בבואה שלו.
כבר 40 שנה עברו מאז יצא השיר. "מחכים למשיח" היה שיר ריאליסטי המתאר פגישת עסקים שמתעכבת בגלל נפילה של הבורסה, אולם מתחת למפולת הזו הסתתרה מסה פילוסופית על אובדן התקווה והאמונה. רגע אחד, לפני שאתם קופצים מהגג, הציע שלום חנוך נחמה צינית.
במקום ששלום יחזור כמנטרה על הדברים האלה, אני מצפה ממנו, שיחרוז את תחושותיו נכון לעכשיו באין מנהיגות בעת הזו, אמנות מגוייסת יכולה להזיז, לשנות. כשחלק מהציבור מטומטם, חייב להיות מישהו שיאמר דברי חוכמה. אנחנו נמשיך לשלם, אבל אולי קצת פחות… משלום אני מצפה שיעשה את זה – מול כל הפאנליסטים שאינם מושיעים.
שלום חנוך אינו איש פוליטי במובן הציבורי של המילה. הוא לא השתתף בהפגנות וגם מיעט בהצהרות. הוא הגיע פעם אחת לקפלן למפגן המחאה, פירגן לקהל, חיבק אותו ושר "מחכים למשיח". כנראה שכבר לא יכול היה עוד לשתוק.
את שירו "ראש הממשלה" לא השמיעו לעיתים תכופות ברדיו מאז יציאתו ב"אור ישראלי" לפני 17 שנה. "בתוך ליבם הם מכורים אם לא כולם, כמעט כולם" שר שלום חנוך, תזכורת לשיר שדיבר על מי שלא עצר באדום. שיר שמתחיל ראפ וממשיך הרמוני. מעבר נפלא שכזה. 17 שנה עברו מאז יצא לאור. משהו השתנה? "חג שמח – ראש המ-שלה/ אני יודע שזה לא חדש/ אני שוכח שאתה חלש/ כמו טובע נאחז בקש ראש המ-שלה, חביבי/ כל החשבון עליי זאת כל האמת כולה"
במאי 2016 הוציא חנוך שיר שנקרא "המדינה הזו צריכה אמא". פניה ישירה, רציונאלית למי שמתיימר להנהיג את הציבור: די נשבר מהאבא, שמנהל את המדינה. אנחנו זקוקים דחוף לאמא, שתציל את הבית. שתביא שלום. "עד מתי נעצום עיניים עד מתי נמשיך ללחום", מקונן שלום על השכול, שממשיך לשרת בציניות את הפוליטיקאים: "מדינה לא תקריב את בניה/ חיילי המלחמות/ שיוצאים וחוזרים אליה/ חללים לחלומות". והנה, ב"ראש הממשלה" שר שלום חנוך: "אתה מוצא את עצמך לפתע בלי לדעת איך/ בתוך עניין לא עניינך שרק הולך ומסתבך/ אתה נבהל פתאום ומתקשה לנשום/ אתה רועד מפחד אתה מזיע ולוהט מחום/ עמוק בתוך הנשמה, אתה עוד לא מבין על מה-/נהרגים הילדים, על מה המלחמה הזאת, על מה המלחמה?" מי שבונה עצמו על קהל – צריך אומץ כפול ומכופל לצאת בשירים כאלה. רק אל תקראו לו עוכר ישראל!
*** "מחכים למשיח" נכלל באלבום הסולו החמישי של חנוך "מחכים למשיח", שיצא לאור בשנת 1985. האלבום כלל התייחסות למלחמת לבנון הראשונה ולמשבר הכלכלי של שנות ה־80 בישראל.
בראיון שעשיתי עם שלום אז הוא אמר: הסביר חנוך את הרקע לכתיבת השיר:
"עקרונית את הפרונקל פוצצה המלחמה ואלה ששלטו עלינו בזמנה. העיוות השלטוני נראה לי מסוכן, הדמגוגיה שעפה כאן… הרגשתי שהכל הולך אחורה, שמתחיל הרס, שזה עלול להיגמר באסון. התחילו להינשא על רגשות שליליים, אנשים נווטו על ידי פוליטיקאים לכיוונים שונים בהולכת־שולל. ב'לא עוצר באדום' – דיברתי על זה.
כעסתי על הציבור שנתן לאנשים ברמה בלתי מתקבלת על הדעת להנהיג אותו. כעסתי על כך שהעריצו דמגוגים טיפשים, שכל מה שמעניין אותם זה הפוזה בטלוויזיה[…], נדבקו למישהו והפכו אותו לגדול בשעה שצריכים היו לדרוש ממנו מקסימום של אמינות, אמת, אחריות, רמה מוסרית ושכלית. חיינו במדינה מטורפת, והראשון שצריך היה ללכת הביתה היה בגין עצמו. אבל הוא הבין רק כשהגיע בנפילה הגדולה שלו לקרקע. אין בעיני דבר נורא יותר מאנשים שעושים החלטות קלות לגבי החיים שלנו בשם הדמוקרטיה. כעסתי ואני אכעס עוד הרבה על ההפסד הגדול של המלחמה. על כך אין כפרה ואין סליחה"
צילום: מרגלית חרסונסקי
.מחכים למשיח כבר עברו 40 שנה
שלום חנוך פייסבוק
