המחשבות יוצאות מהלב ומגיעות אל הנייר, למעשה "כל מילה קורעת את הלב והנייר". מיכל גרינגליק שרה מכתב תמיהה וכמיהה ללא נודע. מבקשת לדעת אם הוא שומע אותה. למאזין הלא מיודע, תספר מיכל על אחיה שאולי גרינגליק ז"ל, שהתפרסם כאשר הרים את המסך בתוכנית "הכוכב הבא", והחליט לשים את הקריירה המוסיקלית בצד בכדי לצאת להילחם בעזה. מלחמה ממנה לא חזר.
מיכל שרה על הטראומה, אבל מספרת כי ההתמודדות עם הכאוס והייאוש הפכו מלחמה פוזיטיבית. "יורה תותחים, רסיסים של זיכרונות פוצעים, זה נעים".
מיכל מערבת בשירתה רגישות ורגשנות. הטון והבעה מגיעים מהמקום שמתחת למיתרי קול. המוסיקה אינה טראומטית, לא פוצעת, אלא משדרת געגוע וחמלה. המבנה של השיר, השינוי הקצבי, העיבוד מעצימים את הנרטיב הנפשי. מיכל נמצאת בכל נפשה בין ובתוך השורות. המעבר בין הרגשי לרגשני אינו חוצה גבול למלודרמטי, מה שמעניק לשיר אמינות גבוהה.
*** מיכל משתפת: "השיר הזה מדבר את הסערה שאני והמשפחה שלי חווים בתקופה הזאת. אני שרה ומופיעה באירועים, וכל הזמן שואלת את עצמי האם הוא שומע אותי ? השיר הזה הוא פנייה אליו שישמע, שיראה אותי ואותנו בכאב שלנו בצער ובגעגוע, וגם בביחד הכל כך חזק כמשפחה".
מיכל גרינגליק אולי תשמע
היי, ביקשתי לדבר איתך,/ אולי תשמע?
הכאוס, הייאוש, עושים בי מלחמה,/ משחקים לי בנשמה.
כל מילה קורעת את הלב והנייר/מנסה בכוח לשחזר את שעבר.
כל עוד הכאב נשמר/ זה לא נגמר.
כמעט שוויתרתי/ אבל אז מצאתי/ כל שאהבה נפשי.
ועכשיו כשהעור החשוף לא מפריד בין החוץ לגוף-
שתדע, כשהרוח מכה בשבילי זו זירת אגרוף.
יורה תותחים, רסיסים של זיכרונות פוצעים, זה נעים.
רגליי יחפות, מהלכות ברחובות ריקים.
היי, ביקשתי לדבר איתך/ אולי תשמע?
הזמן עובר ולא מוצאת בי נחמה/ מתעטפת בדממה.
כל דקה חונקת, כל שניה נבנית חומה/ כל פעימה עוד מרעידה את האדמה,
וכל צעד ונשימה- מלחמה.
בקרבות ניצחתי/ ככה גם איבדתי/ כל שאהבה נפשי.
ועכשיו כשהעור החשוף לא מפריד בין החוץ לגוף-
שתדע, כשהרוח מכה בשבילי זו זירת אגרוף.
יורה תותחים, רסיסים של זיכרונות פוצעים, זה נעים.
רגליי יחפות, מהלכות ברחובות ריקים.
היי, ביקשתי לדבר איתך/ אולי תשמע?
