השיר "לוח זכרונות" של מיכל גרינגליק מציג חוויה מאוד אישית של אבל בתוך מסגרת קולקטיבית של יום הזיכרון לחללי צה"ל. זה שיר שלא רק מתאר כאב – הוא  מתנהל בתוך הכאב, תוך ניסיון כושל (ומודע לעצמו) לעבד אותו דרך מוזיקה.
הליבה של השיר היא תחושת תקיעות רגשית: "איך בימים ובלילות אני מחפשת מנגינות / וכלום לא מתחבר לשיר" – היצירה עצמה נשברת. עבור היוצרת-זמרת. חוסר יכולת "לחבר שיר" הוא שיקוף של אובדן שליטה על העולם הפנימי. הפער בין חוץ לפנים מודגש היטב: "על הבמות הכי גדולות מוחאים כפיים סוערות / אצלי שוב אין אוויר" – העולם ממשיך, אפילו חוגג, בעוד הדוברת נחנקת.
השיר עוסק גם בהדחקה: "מאז אותו היום את כל הרגשות דחקתי לקצה" – זו אינה  רק הצהרה, אלא הסבר למה אין שיר. הרגש לא נעלם – הוא מודחק, ולכן גם לא ניתן לעיבוד אמנותי.
מיכל מציבה שאלות שלא נענות: "איך חלום כמו שלנו התנפץ…", "איך אני מוצאת שוב את הכוח..." השאלות האלו מייצרות תחושת חוסר יציבות. אין נרטיב מסודר של אבל, אלא חיפוש.
"הלב שלי כמו לוח זיכרונות של מה היה יכול להיות" – הלב לא שומר רק זיכרונות אמיתיים  אלא גם את האפשרויות שלא התממשו. זה מעלה את הכאב לרמה אחרת: לא רק אובדן של אדם, אלא אובדן של עתיד שלם.
"הכי מפחיד אותי לשכוח"  לא רק הכאב מפחיד, אלא גם אובדנו, "מחפשת סימנים בין השורות" – ניסיון כמעט נואש להמשיך קשר עם מי שאיננו.
מיכל גרינגליק שרה את התחושה בלחן נוגה, מעגלי, מבנה סימטרי אפקטיבי, שמתחיל בשקט ומתפתח: ההתחלה השקטה משקפת קיפאון מהורהר. ההתרחבות ההרמונית והשירה הדרמטית יוצרות תחושה של  סערה רגשית וגם קול קולקטיבי  כאילו האבל הפרטי הופך לציבורי.. זה מתאים במיוחד להקשר של יום הזיכרון: מעבר מהיחיד אל הרבים.
השפה ישירה כמעט פרוזאית. גרינגליק לא מנסה להיות "פואטית" מדי. המילים נכתבו מזרם מחשבות שאומר תחושות אמת. למרות שיש פזמון ושיא – אין באמת “שחרור”. המבנה מעגלי, כמו הלחן.המבנה של השיר לא רק “מסדר” את הטקסט הוא מוביל את תהליך האבל עצמו – התחלה קפואה, ניסיון להבין, הצפה רגשית, חזרה לזיכרונות, פחד משכחה, ואין באמת סוף
מיכל גרינגליק מצליח לגעת באובדן שלה כי הוא לא מנסה "לפתור" את האבל. להפך: הוא נשאר בתוך חוסר הפתרון.

*** מיכל גרינגליק: "את השיר הזה כתבתי במקור לשאולי אח שלי ז"ל. לא עליו אלא בשבילו. לקראת האודישן שלו בהכוכב הבא רצינו שהוא יגיע עם שיר מקורי, ואני התיישבתי לכתוב לו שיר. שבוע לפני שפרצה המלחמה ישבנו בסלון והשמעתי לו את השיר הזה. שאולי עף עליו! הוא התלהב בטירוף, ושר אותו ואני ידעתי שזה הולך להיות ה-היט שאיתו הוא יפרוץ לתודעה. שאולי אומנם הלך לתוכנית והתקבל ,אבל פרש ממנה כדי להמשיך להילחם לצד חבריו בעזה. שאולי נפל בקרב בדצמבר 2023.
את השיר הזה הוא לא הספיק לבצע על הבמה והשיר נשאר במגרה. כל כמה זמן פתחתי את השיר ותהיתי מה לעשות איתו, אם בכלל. לקח זמן, אבל בסוף החלטתי לשבת מול הפסנתר ולהפוך את השיר הזה לשיר על שאולי. הייתי צריכה הרבה אומץ וכנות בשביל לכתוב את השיר הזה, שפונה בפעם הראשונה ישירות לשאולי. הפזמון נשאר כמעט אותו הדבר, ואת הבתים כתבתי מחדש. עבורי השיר הזה הוא לוח זכרונות של מה היה יכול להיות, געגוע מר מתוק, ומנגינה שאנחנו שרים ביחד.
בחרתי להוציא את השיר הזה שבועיים אחרי הלידה של בני הבכור, 'אור שאולי'. עבורנו האור של שאולי עדיין מאיר ובוער ולוח הזיכרונות שלנו ממנו רק מתמלא. אור שאולי הגיע בתקופה שאנחנו יותר מתמיד צריכים לבחור באור, למרות הכאב הגעגוע והצער, ולהמשיך לחיות את החיים במלואם" .

מיכל גרינגליק לוח זכרונות

איך בימים ובלילות אני מחפשת מנגינות וכלום לא מתחבר לשיר
על הבמות הכי גדולות מוחאים כפיים סוערות אצלי שוב אין אוויר
עוד אין לי אומץ להגיד לך באמת מה שהלב שלי רוצה
כי מאז אותו היום את כל הרגשות דחקתי לקצה
איך חלום כמו שלנו התנפץ כל כך מהר אל תוך מסך עשן לבן?
אתה מצאת לך מקום, אני נשארתי כאן
ואיך אני מוצאת שוב את הכוח לאסוף את השברים?
ותגיד לי, גם אני בסוף אמצא מקום בין כל האחרים?
הלב שלי כמו לוח זכרונות
של מה היה יכול להיות ואיך אני כאן שוב לבד
ואיך אין לי תשובות לשאלות הכי קשות שאז שאלת שהחזקת לי ת'יד
ויש קהל ויש אורות, ויש במה יש כינורות
ואין אותך, אין אותך אין אותך

אתה זוכר ת'ישיבות עד השעות הכי קטנות סיגריות באלישג לבן

איך פתחנו את הלב צחקנו רבנו גם עד שיצא עשן
הכל נראה לי מטושטש פתאום כאילו מעולם אחר
הכי מפחיד אותי לשכוח
להתרחק ממך יותר
הלב שלי כמו לוח זיכרונות …
הלב שלי כמו לוח זיכרונות של מה יכולנו להיות
בסוף נשארתי רק אני
מחפשת סימנים בין השורות
מסרים והוראות
דרישת שלום מצד שני

מיכל גרינגליק פייסבוק