מירב הלינגר שרה שיר עצוב על הליכה לאיבוד בתוך עצמה. הכל אצלה כביכול הסתדר "אבל הבית בוער מבפנים". השאלות הנצחיות הקלשאתיות ("מי אני") לעולם אינן נענות. הנסיון למצוא תשובות בחיק האמונה – גם הוא אינו צולח ( "לא מצליחה לעבוד בשבילך")
אז מה היא מחפשת? את הזהות האמיתית שלה? את מה שהלך לה לאיבוד? מה חסרה? את מה שלעולם אינו שלם. באין תשובות – תיתן הכל כדי לקבל אהבה.
המנגינה, הטון, ההרמוניה משדרים את תוגתה. אין כאן דרמה, אלא מוסיקה שכמו "מתרגמת" את המחשבות ברכות רגשית מלנכולית אמינה. הלינגר רשמה את תחושותיה בצלילים תואמים. לא מחפשת להיט. רק לשדר פה ולב שווים. בכך הצליחה .
מירב הלינגר לקבל אהבה
איך הזמן שעובר לא עוזר לי יותר
מי אני איך הכול מסתדר, הילדים בחצר
אבל מי אני/ אני לא מצליחה לעבוד בשבילך
מפחדת לשאול כי אולי אין תשובה/ אז נותנת הכול לקבל אהבה
נלחמת יותר בקול שקורא "עד לאן?"/ עד לסוף העולם, אני כאן
עוד דקה לחייך, וללמוד לזייף/ מי אני
כי הכול הסתדר, רק הבית בוער/ מבפנים
אני לא מצליחה לעבוד בשבילך/ מפחדת לשאול כי אולי אין תשובה
אז נותנת הכול לקבל אהבה/ לא נלחמת יותר בקול שקורא "עד לאן?"
עד לסוף העולם, אני כאן
