מירי מסיקה 30

"הערב הייתי צריכה להופיע בהיכל התרבות"

מירי מסיקה

זאפה בסלון
/5

"הערב הייתי צריכה להופיע בהיכל התרבות", אומרת מירי מסיקה לקראת סוף ההופעה נטולת הקהל בזאפה הרצליה, שמשודרת לסלוני ישראל. היא סיימה ב"שיר תקווה" של מיכאל וקנין ושמעון בוסקילה. תחושת הריק בזאפה גרמה לה לסוג מבוכה, שלא רואים אצלה בהופעות הרגילות. נדמה לי שהסיטואציה הוציאה מעט רוח ממפרשיה, וגם ככה ידעה לסחוט מעצמה תעצומות רגש מוכרות.
יותר ויותר מתחברת למזרח  בשירים ("זהרה", "בת המלך"), בסלסולים, בעיבודים, בתנועות הידיים והגוף. אבל מסיקה לא מגדירה את עצמה מחדש כזמרת "מוסיקת עולם". פרט ל"חוה", שיר חדש, היא לא תרשה לעצמה לסטות מתמהיל מוכר, לא תוותר על שיר שיר כמו "לשם" (קרן פלס) שלדבריה הוא אחד השירים ש"מגדירים" אותה, בעיבוד משובץ נגיעות פלמנקו.
מופעי הזאפה  אינם מופעים לביקורת. האמנים מנסים  להיכנס לסלון בחצי שעה מענגת, להעניק לקהל כמה רגעים ענוגים על רקע אווירת הנגיפה המוקרנת מהמסך. מבחינה זו – מירי מסיקה, למרות מבוכתה הקלה, ממשיכה לרוץ עם הרגש למרחקים ארוכים, כמו שחקנית שלוקחת לעצמה ללכת עם תפקיד גדול בהצגה של עצמה.

שירים: באה אליכם, זהרה, ברכת המלך, חוה, מפחד עלייך, לשם, שיר תקוווה
נגנים: ערן מיטלמן – קלידים, אייל הלר – גיטרה, אורי זך – כלי הקשה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן