מירי מסיקה שרה קרן פלס.  לחצתי פעם שניה ושלישית. מנגינה ששואבת אותך לתוך השיר, אווירה חורפית, אפרורית, טון מדוכדך. מירי מסיקה נמצאת בתוך ובין השורות. שיר התפייסות עם עצמה ועם מי שהיה איתה. הרהורים על הילדות ועל התמימות, כשההווה אינו משהו בלשון המעטה – רוקדת עם שדים, מתעמתת עם פחדים. הזמן אינו מוחק רגשות. עדין מתגעגעת אליו. משרטטת תמונה שמקרינה תקווה – של זוג בשלווה רגועה. המרחק לאזור הזה אינו גדול – "בשביל לראות איתך עולם – לא צריך טיסה"
מסיקה שרה על היחסים ביניהם מפרספקטיבה של התבגרות/ בגרות. כל מה שנותר זה לעשות צעד להתקרבות: אפשר לפתוח את הלב ללא פחד גם אם החשיפה גובה מחיר של כאב. "גם במצברוח הכי סוער הכוכבים יוצאים/ מרחק הזמן רק מקרב אותי אלייך/ עדיין כאן חושבת עלייך".
מכל בחינה, מרחק הזמן מאז נפגשו לראשונה, מיטיב את הזיווג בין פלס–מסיקה, והשיר הזה מתוך הפרויקט "שקופים", בו פלס מארחת אמנים שונים. מקרין אמת יצירתית של "משוררים שבונים סירות כדי לחצות את החיים". המנגינה, האווירה, שירת הרגש המתכוונת מתחברים לשיר, שמרחק הזמן העתידי יעניק לו  חיי נצח.  

מירי מסיקה מרחק הזמן צילום ועריכת קליפ: איה זך

המצברוח מעונן רוקדת עם שדים/ מחוץ לשער של הגן/ שבו היינו ילדים
לא נפרדים כשחורף בא/ אפשר לקפוא מאהבה
עבר כבר זמן/  הזכרונות נזלו אל השירים
משוררים בונים סירות כדי לחצות את החיים/ ולפעמים כשאין סיבה
מאמינים שכל הרע בא רק לטובה

מרחק הזמן, רק מקרב אותי אלייך/ עדיין כאן חושבת עלייך
מחר יגיע יום יפה ואור חדש יאיר
אישה ואיש בבית קפה/ עוברים על המחיר
מתי יוצאים מהקופסה/ בשביל לראות איתך עולם/ לא צריך טיסה

מרחק הזמן, רק מקרב אותי אלייך/ עדיין כאן חושבת עלייך
לא לבקש יותר, לא להתפתות, לא להסתחרר
כבר לא נפזר מסביב ללב קוצים/ גם במבול קודר/ גם במצברוח הכי סוער
הכוכבים יוצאים/ מרחק הזמן רק מקרב אותי אלייך/ עדיין כאן חושבת עלייך

מירי מסיקה פייסבוק