הוא עוד לא כוכב פופ בינלאומי? לפי ה – EP הזה מרגי אמור כבר לחצות יבשות, לכבוש פסגות מצעדים, לזרום נונסטופ בסטרימינג. מה קורה?
אל תחפשו סיפור אישי עמוק, מסר חברתי חשוב במוסיקה שלו. מה כן? להתאהב, להתאכזב. הבינו והבינה. להיות מול האהבה. להות מול עצמו. קל, צעיר, רומנטי, נגיש.
זה מתחיל ב"עשרת אלפים פנים" – לבחורה, הוא שר, יש 10,000 פנים היא שברה את ליבו בכוונה אבל הוא אינה מכיר אותה ואת הכוונות הרעות שלה. מתחיל קודר, ממשיל בדאנס סוחף לרחבת הריקודים. פופ מלהיב.
ב- On my mind מרגיש האוהב מולה כאילו אני מרחף עם כוכבים בשמיים, ער לגמרי אבל גם חולם. מאז שעזבה את מיטתו, השתלטה על חייו, יצא מדעתו. חייב
יצאתי מדעתו לראות אותה לפחות פעם נוספת. מוסיקה: סלואו אפרורי רך, מלוחש בפתיחה, קליט שערורייה, מחזיר לרחבות אבל באווירה רומנטית להצמדה. להיט.
ב- Nobody knows מרגי בראי של עצמו: הוא מרגיש כמו נוצה, אבוד בשמיים, אפילו לא זוכר, איך הגיע כל כך גבוה, מחפש משהו להיאחז בו, יש לו הכל, אבל שום דבר לא מרגיש נכון. מרגיש כאילו הוא בוהה בשמש. מקווה שהתשובות יגיעו. לכל אחד יש מה להגיד. אבל אף אחד לא באמת יודע. שיר שפותח בצליל בס, לחן נוגה, מעבר קצבי משנה אווירה. שירה דינמית. עיבוד יפהפה המוסיף מקהלת סול נשית. עוד להיט.
ב – Criminal,שיר רביעי באי.פי, חוזרים לרחבות בשיר על אהבה אכזרית. מרגי מקונן – "אין תקווה בשבילי איבדתי שליטה עליי/ ואת לא רואה/ המצב הוא קריטי/ האהבה הזו היא פושעת"
לרקוד את זה? בטח, בטח. פניו של מרגי לפופ מהסוג שגם האהבות הכי מאכזבות מפיקות פופ שנאר בקונטקסט רומנטי צעיר, משהו באוריינטציה של שנות השישים.
מרגי מושפע ממוזיקה עולמית, במיוחד מסגנונות פופ אמריקאיים, ומשלב את ההשפעות האלו בשירים שלו בצורה שמתאימה גם לאוזן אוניברסלית.
הוא מצליח לשלב בין מילים פשוטות לבין שירת נשמה מהוקצעת, כך שהשירים שלו מצליחים להתחבר לרגשות של הקהל. קולו הייחודי ושיטת השירה שלו מאפשרת לו להתבלט בשוק המוזיקה העולמית, כאשר הוא מצליח לשמור על סגנון אישי גם כשהוא שר באנגלית.
מרגי Nobody Really Knows
10,000 faces
