משבר ביחסים בינו ובינה הוא בסיס נדוש למלודרמה. משה כורסיה דואב את הפיחות באהבה, נמצא במקום שהנסיעה במכונית, שפעם סימנה את עומק הרגש ביניהם – כבר משדרת את עומק הטראומה. היא נרדמת במכונית, כבר לא צורחת את השירים האהובים עליה.
כורסיה שר-מקונן תסמינים לדעיכת האהבה – ירידה בתקשורת, פחות חיבה יומיומית, תחושה של ריחוק, שעמום או אדישות – חוסר התלהבות להיות יחד, העדפת הלבד, אפילו אדישות ל"ריבים קטנים". מילים פשוטות – הדובר עדיין נסער מבפנים, דפוק, חש אכזבה גדולה, אבל נשמע כמנסה להיאחז בקרנות האהבה שהייתה.
מתחיל פסנתר מינורי, קול נוגה מלנכולי, עובר בצורה חדה לזעקה "כבר לא צורחת ברכב/ שירים שאת אוהבת", ואז חוזר לטון הקודר ב"בירידות שלנו". המעבר בין שירה מדוכדכת לשירה רגשית עוצמתית על גבול ההיסטריה, מוקצן מדי ולא תורם להתפתחות איכותית של השיר. לזכותו ייאמר כי עומק הצער עובר, ויש מקום להשתתף בו.
משה כורסיה צורחת ברכב
התחלת להירדם בנסיעות שלנו
הפכתי כבר מומחה בלזהות סופים
תני לי הזדמנות עוד לתקן אותנו
היום נדיר לראות בחוץ זוגות שנלחמים
אני יודע אני ילד בשיחות שלנו
נשבע שלפעמים מתגעגע לריבים קטנים
הם סימנו לי שכואב לך לאבד אותנו
פעם לא מיהרת כל כך לפני שנפרדים
כבר לא צורחת ברכב/ שירים שאת אוהבת
לא יכולתי להיות אחר/ כמו שאת מבקשת
עוד לא הרמתי ידיים/ את שותקת שבועיים
ושוב אני דפוק כזה/ רחוק ממני וממך
הלכתי לאיבוד בירידות שלנו
ברדיו שר זמר אני מקנא בו כל כך
ואיך לא משמיעים כבר את השיר שלנו
אולי את לא זוכרת כבר אולי בכלל שכחת
